# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/62/4/

וזהו בחינת גשמים היורדים משמים לארץ ומכים על הארץ ומוציאים צמחים - שהם בחינת ניצוצות שהיו מנחים בארץ, כי הגשמים הם בחינת מימי הדעת המאירים בהניצוצות המנחים בארץ, ומכה עליהם ומעוררם ומקיצם, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר". וזה שכתוב (הושע ב, כג): "והיה ביום ההוא אענה את השמים והם יענו את הארץ" וכו', שפרושו שם על הגשמים, כמו שפרש רש"י שם. וזהו 'והם יענו' דיקא, כי הם עונים וקוראים בקול גדול על הארץ שתוציאה את הצמחים, הינו כי הגשמים הם עונים בקול רם על הארץ, "הקיצו ורננו שכני עפר", דהינו שיקיצו ויצמחו הניצוצות המנחים בעפר הארץ, ועל־ידי־זה הוא הגדול והצמיחה של כל הצמחים והפרות, כי הם מתחילים לצמח ולעלות מן הארץ על־ידי שהאיר עליהם השפעת הצדיק, שהוא בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", שזה בחינת גשמים כנ"ל, כי הגשמים הם בחינת תחית המתים, כמובא בדברי רבותינו ז"ל (ברכות לג.), ועל־כן נקבעו בברכת מחיה המתים, כי הם בחינת תחית המתים ממש. כי הם מחיין הניצוצות שנפלו למטה שהם בחינת מתים ממש, כמובא, ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (תענית ח:): 'גדול יום הגשמים כיום קבוץ גליות' וכו', כי קבוץ גליות הוא בחינת קבוץ הניצוצות הנדחין והנפולין, בחינת (תהלים קמז, ב): "נדחי ישראל יכנס", וזהו בחינת גשמים, כי על־ידי גשמים הם גם־כן קבוץ ועלית הניצוצות, בבחינת "הקיצו ורננו שכני עפר".

ועל־כן עקר הפרנסה והאכילה הוא על ידי גשמים, כי עקר הפרנסה באה על־ידי הארת בן ותלמיד (כמובא שם במאמר הנ"ל). ומשם באין גשמים כנ"ל, בחינת "כאשר ירד הגשם מן השמים", בחינת מקיפים שמשם הארת בן ותלמיד (כמבאר שם). ועל־כן על־ידי הגשמים באה הפרנסה כנ"ל.

ובזה מתרץ מה שקשה לכל המפרשים, מפני מה תלתה התורה קבלת שכר של המצוות בירידת גשמים, כמו שכתוב (ויקרא כו, ד): "אם בחקתי תלכו וכו', ונתתי גשמיכם בעתם", וכן (דברים יא, יג): "והיה אם שמע תשמעו וכו', ונתתי מטר ארצכם בעתו" וכו'. אבל באמת ירידת גשמים הם מרמזים על שכר עולם־הבא ממש, כי ירידת גשמים הם הארת המקיפים, אשר על ידם מאיר הצדיק בדרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", שזהו בחינת גשמים כנ"ל. וזהו מעין עולם־הבא. כי עקר עולם־הבא הוא בחינת הארת המקיפים, בחינת (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", שהוא בחינת מקיפים, בחינת 'מה'. וזהו "ונתתי מטר ארצכם בעתו" – "ונתתי גשמיכם בעתם". 'בעתו' דיקא, בחינת "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה" וכו', בחינת מקיפים שמשם באין גשמים, שזהו עקר ההבטחה שיהיו גשמי ברכה, שהם בחינת הארת המקיפים הנ"ל. וכמו שפרש רבנו בפסוק: "ואתה נותן להם את אכלם בעתו", עין שם (בלקוטי תנינא סימן ז). כי האכילה באה על־ידי הגשמים, והכל נמשך על־ידי בחינת 'בעתו', בחינת 'כעת' הנ"ל, בחינת מקיפים, אשר על־ידי בחינת מקיפים נמשך הארת הצדיק לדרי מעלה ודרי מטה, כי גם הארת דרי מטה, בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר", נמשך גם־כן על־ידי המקיפים דיקא, כי על־ידי שזוכה הצדיק למקיפים יש בו כח לעורר ולתקן דרי מטה בבחינת הקיצו וכו' (וכמובן שם במאמר הנ"ל למעין שם).