# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/63/

ענין תולעים שאסרה תורה בכמה לאוין, ואף־על־פי־כן תולעים שנתהוו בפרות בתלוש מתרים כל זמן שלא פרשו, עין שם (יורה־דעה, סימן פד).

על־פי המאמר המתחיל: 'כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו' וכו' בלקוטי תנינא (סימן יב), עין שם כל המאמר כלו היטב, כי הוא דבר עמק מאד מאד.

והכלל, שאפלו כשנופלין מאד חס ושלום, שנופלין לספקות והרהורים שמהרהר אחר השם־יתברך, חס ושלום, וכו', אף־על־פי־כן עדין יכולין לחזר להשם־יתברך, כי הנפילה והירידה היא תכלית העליה, כי שרש כל הבריאה הוא הכבוד, כי מלא כל הארץ כבודו, כי בכל עשרה מאמרות שבהם נברא העולם - מלבש בהם כבודו יתברך וכו'. ויש גבול לכל בחינת כבוד וכבוד שמלבש בכל מאמר וכו' שלא יתפשט למקומות החיצונים, בבחינת (ישעיה מב, ח): "וכבודי לאחר לא אתן" וכו', אך מהיכן מקבלים חיות מקומות המטנפים וכו', אך שיש מאמר סתום וכו', שמגדל ההסתרה וההעלמה - הן מקבלין חיות משם, והמאמר סתום הוא בחינת "איה" בחינת בראשית מאמר סתום וכו' וכו'. ועל־כן כשהאדם נופל, חס ושלום, למקומות כאלו שהם בחינת מקומות המטנפים, ורואה בעצמו שהוא רחוק מכבודו יתברך, כי באלו המקומות בודאי אין שם כבודו יתברך, כנ"ל. ואזי הוא מתחיל להצטער ולהתגעגע ולבקש ולחפש 'איה מקום כבודו', מחמת שהוא רואה שהוא רחוק מכבודו יתברך. ואזי אף־על־פי שהוא באמת נפל למקום שנפל, חס ושלום, לבחינת מקומות המטנפים וכו', אף־על־פי־כן מאחר שהוא מחפש ומבקש 'איה מקום כבודו', על־ידי־זה הירידה היא תכלית העליה. כי "איה" מקום כבודו זה בחינת הכבוד העליון וכו', בחינת מאמר סתום שהוא בחינת איה, שמשם נמשך חיות למקומות החיצונים, מחמת שהוא סתום ונעלם מאד וכו'. ועכשיו על־ידי שמבקש ומחפש איה וכו', על־ידי־זה הוא עולה בתכלית העליה אל הכבוד העליון וכו', בחינת איה וכו' כנ"ל (עין שם זה היטב).

וזה בחינת (בראשית כב, ז): "ואיה השה לעלה", כי מקומות המטנפים הם בחינת עקמומיות והרהורי הלב, בחינת (תהלים לח, יא): לבי סחרחר וכו'. ועל זה צריכין להביא עולה וכו'. ועל־ידי בחינת 'איה' וכו' הנ"ל, על־ידי־זה מתקן זאת. כי נעשה מהירידה תכלית העליה ונעשה מזה בחינת קרבן עולה שצריכין להביא על פגם הרהורי הלב וכו' הנ"ל. וזהו "ואיה השה לעולה", שעל־ידי בחינת 'איה' נעשה 'השה לעולה' וכו' וכו' (עין שם כל זה היטב היטב והבן מאד).