# י

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/64/10/

נמצא, שעקר בחינת השחיטה הוא בחינת המתקת הדינים בשרשן, שממשיכין ומעוררין שרש הדין שהוא תחלת הצמצום, שזהו בחינת החרב והסכין של שחיטה. ומאחר שאנו מקימין מצות השם־יתברך בחרב הזה ושוחטין כאשר צונו, נמצא, שאנו מגלין שגם בתקף הדין בבחינת חרב וסכין - גם שם נעלם ונסתר חכמתו ורחמנותו, כי באמת לאמתו השחיטה היא רחמנות גדול על הבעל חי, כי הוא עקר תקונו לנצח. ועל־כן על־ידי מצות שחיטה אנו ממתיקין הדינים בשרשן ומבררין הטוב מהרע, רוח האדם מרוח הבהמה, שהוא בחינת העדר הדעת, בחינת סיגי הדינים, מבררין אותן וממתיקין ומתקנים אותם על־ידי הסכין של שחיטה בבחינת המתקת הדינים בשרשן, כנ"ל.

ועל־כן דגים וחגבים אין טעונין שחיטה, כי דגים וחגבים שרשם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד, על־כן אין טעונין שחיטה, כי דגים גדלים במים, ששם הם בחינת העשר חומות של מים, שהם בחינת התקון שיתגלה לעתיד כנ"ל. ועל־כן הצדיקים נמשלו לדגים, כי הצדיקים הם בחינת משיח, כמו שכתב רבנו ז"ל, במקום אחר (סימן ב). בחינת עולם התקון, שממשיכין בכל דור תקונים נפלאים, מבחינת התקון שיתגלה לעתיד שהוא בחינת העשר חומות של מים, כנ"ל.

ועקר קיום החומות של מים הם בזכות וכח מצות צדקה (כמבאר בהמעשה הנ"ל). ועל־כן סימני דגים, סנפיר וקשקשת, ועקר הוא קשקשת, כי כל מה שיש לו קשקשת וכו' [יש לו סנפיר] (נדה נא:), כי קשקשת בחינת צדקה, בחינת (ישעיה נט, יז): "וילבש צדקה כשרין", בחינת שריון קשקשים (כמבאר היטב לעיל בהלכות דגים, הלכה ד', עין שם). כי צדקה הוא בחינת השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד, שהוא 'כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה' (כאותו הארבה שלבושו הוא מגופו עצמו), בחינת (בראשית ל, לג): "וענתה בי צדקתי" וכו', בחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי" וכו', כמבאר היטב בהתורה 'בא אל פרעה', עין שם. ועל־כן צדקה הוא בבחינת החומות של מים, שהם בחינת התקון שיתגלה לעתיד, שזהו בחינת צדקה כנ"ל. וכן מבאר לעיל בהלכות דגים, שצדקה היא בחינת מים, עין שם היטב, כי שיך לכאן, כי צדקה בחינת העשר חומות של מים, בחינת עולם התקון, שהוא השכל של החלל הפנוי שיתגלה לעתיד, שהוא בחינת צדקה, בחינת "צדק לבשתי" וכו' כנ"ל. ועל־כן גם חגבים נמשלו לדגים ופטורים משחיטה, כי גם חגבים הם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד שהצמצום הוא 'כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה' (כמבאר בהתורה 'בא' הנ"ל), שזהו בחינת (שמות י, ד): "הנני מביא מחר ארבה בגבלך", ועל־כן החגבים אתקשו לדגים ופטורים משחיטה, כי שרשם מבחינת התקון שיתגלה לעתיד, על־כן בודאי אין טעונין שחיטה, כי עקר השחיטה הוא בבחינת המתקת הדינים בשרשם - להמשיך התקון מהשכל שיתגלה לעתיד בתחלת הצמצום וכו' כנ"ל. ומאחר שדגים וחגבים הם בעצמן נמשכו מבחינה זאת, על־כן אין טעונין שחיטה.