# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/64/3/

ודברי רבנו ז"ל, בפרט המעשה הזאת - הם בכלליות ובפרטיות בכל הבחינות. כי בכלליות, בת־מלך - הוא בחינת מלכות דקדשה שהוא שרש כל הנפשות, שרש כל העולמות, שכלם נבראו בשביל לגלות מלכותו על־ידי האדם השפל הזה דיקא. ולקחה המלך - זה מלכות הרשעה שנמשך מסיגי מלכי קדמאין דמיתו ואתחרבו ונשארו רפ"ח ניצוצין (מפסלת המלכים הראשונים שמתו ונחרבו) (עץ־חיים, שער ח, פרק ד). ומהם יניקת הקלפות, בחינת מלכות הרשעה, שרוצה להתגבר בכל פעם על מלכות דקדשה לקח המלכות דקדשה, בחינת בת־מלך, לעצמו, להעלים מלכותו יתברך מן העולם.

והיא ברחה לתוך המים – זה בחינת (בראשית א, ב): "והארץ היתה תהו ובהו וחשך" וכו', שזה בחינת עלמין דחריבין (עולמות שנחרבו) - שמהם התגברות מלכות הרשעה - התגברות העשרה מיני חצים. "ורוח אלקים" - דא רוחו של משיח, מלכות דקדשה שהיא מלכות משיח, שאז תתגלה מלכותו יתברך לעין כל, "מרחפת על פני המים" - בחינת העשרה חומות של מים שלשם ברחה מלכות דקדשה, מלכות משיח, וזהו "מרחפת" - כמי שנחלה ונחלש כמעט שיגוע, חס ושלום, רק רוחו מרחפת.

ומים - זה סוד אור מ"ה החדש, שהוא עולם התקון (עץ־חיים, שער ט, פרק ו), כי מים בבחינת מ"ה כפי שרש הארבעה יסודות. כי ידוע בכתבי האר"י ז"ל (שם שער מב, פרק א), שיש בחינת טנת"א (טעמים, נקדות, תגין, אותיות) והם בחינת ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. והם אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ומשם נשתלשלו הארבעה יסודות, אש, רוח, מים, עפר שהם בחינת דומם, צומח, חי, מדבר, ועקר השבירה היתה בבחינת ב"ן, והתקון היה על־ידי מ"ה אור החדש (עץ־חיים, שער י', פרק ב'). נמצא, שהשבירה היתה בבחינת עפר - שהוא בחינת עשיה, ששם עקר אחיזת הקלפות, בחינת "ונחש עפר לחמו". והתקון היה על־ידי בחינת מים - שהוא בבחינת מ"ה, כי שרש אש רוח מים עפר הם בחינת ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. נמצא, שעפר בחינת ב"ן ששם היתה השבירה, ומים בחינת מ"ה שמשם התקון.

ועל־כן מים מטהרין מכל הטמאות, ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי־אם על־ידי טהרה וטבילה במים. כמו הכהנים בעבודתן, וטהרת אשה לבעלה, וטהרת כלל ישראל כשנכנסו לברית במתן תורה, וטהרת הגר כשנכנס לדת ישראל - שכלם טהרתם במים. כי מים - הם מבחינת אור מ"ה, שהוא בחינת התקון, שמשם עקר הטהרה.

אבל מחמת שמלכות הרשעה התגבר כנגד מלכות דקדשה, אף־על־פי שברחה לתוך המים - כי זרק אחריה כל העשרה מיני חצים, כי גם לאחר התקון - עדין לא נתתקן בשלמות, ונשארו רפ"ח ניצוצין בין הקלפות, ומשם כל התגברות הקלפות, ומשם נמשכין העשרה מיני חצים, שהם בחינת עשר כתרין דמסאבותא, שכלם נמשכין מסיגים הנ"ל, שמתגברים גם אחר התחלת התקון על־ידי הניצוצות שנשארו ביניהם, ומחמת זה המים עלולים לקבל טמאה, כי הטמאה כרוכה ביותר אחר המים, כי כשמתחיל איזה תקון, כל זמן שלא נגמר בשלמות - הם מתגברים וכרוכים שם ביותר, כמו שני אנשים שנלחמים זה כנגד זה, שכשרואה שהאחד מתגבר, אזי הוא מתגבר ומתחזק כנגדו ביותר, כמבאר במקום אחר (סימן סה).