# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/64/4/

וזה בחינת קריעת ים־סוף, בחינת (שמות יד, כב): "והמים להם חומה" - שנמשך מבחינת העשר חומות הנ"ל, כי כלל ישראל הם בחינת בת־מלך הנ"ל, מלכות דקדשה שכלולה מנפשות ישראל. ולקחה המלך הנ"ל - בחינת פרעה מלך מצרים. וכחו מהשר שלו שהוא הסמך־מם, שהוא שר של מצרים, כמובא. וזה סוד מה שנלקחה שרה לבית פרעה ולבית אבימלך, שכל זה היה מרמז על גלות מצרים (רמב"ן בראשית יב, י), כי כל זה הוא בחינת לקיחת הבת־מלך הנ"ל למלך הנ"ל.

ומלכות הרשעה ראה שלבסוף תקום עליו ותהרגהו, בחינת (בראשית יב, יז): "וינגע ה' את פרעה ואת ביתו על דבר שרה" וכו', וכתיב (שם כ, ג): "ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת" וכו'. וכן אחר־כך כשרצה לתפס כלל ישראל בגלות, כתיב (שמות א, י): "הבה נתחכמה לו פן ירבה וכו', ונלחם בנו ועלה מן הארץ", כי מלכות הרשעה רואים מרחוק שסופם להכרית, על־כן חושבים מחשבות מה לעשות בהבת־מלך - שהם כלל ישראל, עד שלבסוף ברחה ממנו - בחינת (שם יד, ה): "ויגד למלך מצרים כי ברח העם".

ובאו והגידו לו שהיא נמצאת אצל המבצר של מים, והלך המלך וחילו לתפשה – בחינת (שמות יד, ו): "ויאסר פרעה את רכבו ואת עמו לקח עמו וכו', וישיגו אותם חנים על הים", והיא ברחה לתוך המים ונכנסה לתוך כל העשר חומות - כי נפתחו להם כל החומות של מים, בחינת (שם יד, כב): "והמים להם חומה". ועל־ידי־זה עברו הים בשלום, בחינת (שם יד, כט): "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים". ופרעה וחילו שרדפו אחריהם נטבעו בתוך הים.

והוא זרק אחריה כל העשר חצים - זה בחינת (שם יד, יט): "ויסע מלאך האלקים וכו' וילך מאחריהם", ופרש רש"י, שקבל כל החצים ואבני בלסטראות של המצרים. ואף־על־פי שמלאך האלקים, שהוא השכינה - קבלה החצים, ועל־ידי־זה נצלו ישראל ועברו הים בשלום, אף־על־פי־כן הארס של החצים של המצרים הגיעו לישראל והזיק להם. כי המלחמה היתה גדולה למעלה ולמטה ברוחניות ובגשמיות, כמובא. וכמו שכתוב (שמות יד, י): "והנה מצרים נוסע אחריהם", שראו שר של מצרים נוסע אחריהם לעזר (שמות רבה כא, ה), וכשראה השר, שהוא הסמך־מם, שישראל בורחים לתוך הים, והים נבקע מפניהם, "והמים להם חומה" (שמות יד, כב), אז זרק להם החצים - שהתגבר עליהם וזרק בהם ארס חציו, שהם דעות זרות של כפירות ועבודה־זרה, שזהו בחינת (תהלים קו, ז): "וימרו על ים בים־סוף", שאמרו: כשם שאנו עולין מצד זה וכו' [כך מצריים עולים מצד אחר] (ערכין טו.), וכמו שכתוב (זכריה י, יא): "ועבר בים צרה" (סנהדרין קג:), שגם אז נמצאו בישראל איזה כפירות - שנזרק בהם איזה דעות רעות שנמשך מבחינת החצים שזרק אחריהם, ומזה בא כל הנסיונות שנסו אבותינו את הקדוש־ברוך־הוא בעגל ומרגלים וכו', והם עשרה נסיונות (אבות ה, ג) שנמשכו מהעשרה חצים שזרק אחריהם לתוך העשר חומות של מים הנ"ל, ועדין לא נתרפאנו מהם.

ומזה באים כל החולאת של כנסת ישראל בגלותה, שצועקת (שיר השירים ב, ה): "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני". בחינת (ישעיה נג, ג): "וידוע חלי", בחינת (שם א, ו): "מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה" וכו', שכל אלו החולאת נמשכין מהעשרה מיני חצים, שהם כלל כל הכחות של הקלפות וחילות היצר־הרע שזורקין ארס חציהם לנפשות ישראל, שמשם באין כל הכפירות והספקות והבלבולים והמניעות והתאוות רעות, וכל המסכים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב להשם־יתברך, הן כל אחד ואחד בפרטיות הן בכלליות ישראל מה שהגלות מתארך כל־כך, הכל נמשך מבחינת העשרה מיני חצים הנ"ל, בחינת (תהלים לח, ג): "כי חציך נחתו בי" וכו', שצועק דוד המלך, עליו השלום, שהוא בחינת מלכות דקדשה בת־מלך הנ"ל, בחינת כלליות נפשות ישראל, וזה בחינת (איכה ג, יב) "דרך קשתו ויציבני כמטרה לחץ", שנאמר על כלל גלות ישראל, וזה בחינת (תהלים יא ב): "כוננו חצם על יתר לירות במו אפל לישרי לב".

ולא היה אפשר להבת־מלך לסבל צער כאב החצים שנמשחו בארסיים רעים ומרים מאד מאד, בפרט זמן רב כזה, אך השם־יתברך הקדים לה רפואה למכה מה שעזר לה לברח לתוך העשר חומות של מים שהם התורה, כי התורה היא עקר החיים והרפואה, כי (תהלים יט, ח): "תורת ה' תמימה משיבת נפש" - מדרכי מיתה לדרכי חיים (רש"י שם), כי כנסת ישראל שברחה לתוך מימי התורה, על־ידי־זה יש לה כח לסבל על מרירות הגלות שהוא בחינת מרירות החצים. ואם לא היתה בורחת לתוך התורה לא היה לה כח לסבל כלל, אבל על־ידי התורה, אף־על־פי שהגיע אליה החצים גם לשם כנ"ל, אף־על־פי־כן לעת עתה יש לה כח לסבל על כל פנים על־ידי כח התורה שהוא עקר החיות, בחינת (משלי ד, יג): "כי היא חייך", והשם־יתברך נותן ליעף כח ונותן לה כח לסבל מרירות החצים על־ידי כח התורה, עד שסוף כל סוף יבוא הרופא האמת - שהוא זה שיש לו כח בידיו וירפא אותה בשלמות כנ"ל, וזה בחינת שירת הים שנמשך מבחינת העשרה מיני נגינה הנ"ל.

וזהו (שמות טו, א): "אז ישיר משה" - 'שר' לא נאמר, אלא 'ישיר', מכאן שעתיד משה לשיר לעתיד לבא (סנהדרין צא:), כי אף־על־פי שאמרו אז שירה עדין - לא זכו להמשיך כל העשרה מיני נגינה בשלמות, לגמר רפואת הבת־מלך בשלמות, רק שהמשיכו קדשה והארה מעשרה מיני נגינה שמשם זכו לשירת הים, אבל עקר השיר בשלמות יהיה רק לעתיד, כשיבוא משיח שהוא משה בעצמו, כי "מה שהיה הוא שיהיה" (קהלת א, ט), כידוע, בחינת "אז ישיר משה" - 'אז' דיקא ישיר משה בשלמות כל העשרה מיני נגינה, שאז יגמר רפואתה של הבת־מלך, שהוא בחינת השכינה וכנסת ישראל, כי אז יתער (יתעורר) שיר חדש, בחינת (תהלים צח, א): "מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה", שהוא בחינת שיר של נפלאות, שיר פשוט, כפול, משלש, ומרבע שיתער לעתיד (סימן ח' תנינא).

ועל־כן סימו (פסוק יח): "ה' ימלך לעלם ועד", לשון עתיד, כי התגלות מלכותו, שזהו בחינת רפואת הבת־מלך, שהיא מלכות דקדשה, יהיה לעתיד שתתגלה מלכותו לעין כל, בחינת (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך על כל הארץ", ואז יהיה השמחה והחדוה בשלמות בכל העולמות, על־ידי שיתעוררו כל העשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה כנ"ל. וזה בחינת (תהלים צז, א): "ה' מלך תגל הארץ", בחינת (דברי הימים א טז, לא): "ישמחו השמים ותגל הארץ, ויאמרו בגוים ה' מלך", ואז יתקים (תהלים מז, ז־ח): "זמרו אלקים זמרו, זמרו למלכנו זמרו, כי מלך כל הארץ אלקים" וכו', כי עקר התגלות מלכותו יתברך בחינת רפואת הבת־מלך הנ"ל - הוא על־ידי זמרה ונגינה, בחינת עשרה מיני נגינה הנ"ל, בחינת (שם לג, ב־ג): "הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו, שירו לו שיר חדש" וכו'. וכן הרבה פסוקים, שמבאר בהם התגלות מלכותו יתברך על־ידי שיר ונגון וזמרה, שכל זה הוא בחינת עשרה מיני נגינה, שהם רפואת הבת־מלך, שהוא בחינת התגלות מלכות דקדשה, דהינו לידע כי לה' המלוכה (שם כב, כט).