# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1017/64/7/

וזה בחינת פרשת קרבן התמיד שאומרים בבקר, שהוא לטהר ולתקן עולם העשיה, כידוע, והעקר להכניע הקלפה שנקרא "תולע", על־ידי בחינת עולת תמיד, כמו שמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, עולם העשיה, פרק ג), כי שם בעשיה עקר אחיזת בחינת תולע הנ"ל, שהוא קלפה קשה מאד, שמשם נשתלשלין כל התולעים שהם שורצים על הארץ, שהם תקף זהמת העשיה, שהכנעתם על־ידי הקרבנות, בחינת קרבן התמיד, בחינת עולת תמיד כנ"ל, כי הקרבנות גבהים מאד ויש להם כח לטהר תקף זהמת העשיה (כמבאר בכתבים שם).

כי מבאר בהמעשה הנ"ל - שזה היה לו כח כזה בידיו, שכשזורק חץ הוא יכול להחזירה וכו', ועל־ידי־זה היה לו כח לרפאות את הבת מלכה וכו', עין שם. ולכאורה קשה, למה הזכיר בהתפארותו זריקת החצים שזורק חץ ומחזירה, לא היה לו להזכיר כי־אם מה שיכול להחזיר ולהוציא החצים, שזה עקר המעשה, שעל־ידי־זה הוא רופא את הבת מלכה, כי מוציא ממנה את כל החצים שזרק בה המלך הנ"ל, אבל מה התועלת מזריקת החצים, שמזכיר שיכול לזרק חצים ולהחזירם, הלא טוב יותר שלא יזרק אותם כלל? אך גם בחינת זריקת החצים צריכים בשביל הרפואה, וזה סוד המתקת הדינים בשרשן. ועל־כן אי אפשר להוציא החצים שזרק בה המלך הנ"ל, כי־אם על־ידי שהוא יזרק בה חצים ויחזירם, ועל־ידי־זה ממילא יוציא ויבטל כל החצים הרעים שזרק בה המלך הנ"ל, כי החצים של מלכות הרשעה הנ"ל, שהם התגברות הקלפות, כלם נמשכין מתקף הדינים, כידוע. ואי אפשר להוציאם ולבטלם, כי־אם על־ידי המתקת הדינים, והדינים אי אפשר להמתיק כי־אם בשרשן כנ"ל. ועל־כן זה הבעל־כח הנ"ל שעוסק ברפואת הבת־מלך הנ"ל - אי אפשר לו לרפאותה כי־אם על־ידי שהוא יזרק לה חצים, שהם בחינת שרש הדינים. אבל אלו החצים בחינת דינים - אינם מזיקים לה, אדרבא, על־ידי־זה דיקא הוא ממתיק כל הדינים בשרשן ומוציא ממנה כל החצים שנזרקו לה ורופא אותה.

וזה בחינת שחיטת הקרבנות - שמטהרין העשיה ששם אחיזת העשרה מיני חצים רעים הנ"ל, כי חרב וסכין של שחיטה הוא בחינת תקף הדין, אבל על־ידי־זה דיקא ממתיקין ומבטלין תקף הדין, שמשם נשתלשל אחיזת הסטרא־אחרא, שהם בחינת החצים הנ"ל, שהם בחינת חרבו של עשו, בחינת "ועל חרבך תחיה". ועשו נקרא על שם עשיה, כי הוא תקף זהמת העשיה, כי חרב וחצים הם בחינה אחת, כמו שכתוב (משלי כה, יח): "מפיץ וחרב וחץ שנון" וכו'. וכן בקדשה אצל השם־יתברך כתיב (דברים לב, מא): "אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי". ופרש רש"י: 'בשר ודם זורק חץ ואינו יכול להחזירה, אבל הקדוש־ברוך־הוא זורק חץ ומחזירה'. ורבנו ז"ל, הביא שם זה הפסוק לענין המעשה הנ"ל, עין שם. נמצא, שחרב וחץ הם בחינה אחת, הינו שעל־ידי שחיטת הקרבנות בחרב וסכין, שהם בחינת חצים בחינת תקף הדין דקדשה כנ"ל, על־ידי־זה מוציאין מהבהמה כל החצים דסטרא־אחרא שהם כל התערובות הרע, שהוא תקף רוח הבהמיות, שנאחז בה. ועל־ידי החרב של שחיטה ממתיקין הדינים בשרשם ומוציאים ממנה כל הרע, ומבררין רוח האדם מרוח הבהמה, הטוב מהרע על־ידי בחינת זריקת החצים והחזרתן הנ"ל, שזהו בחינת השחיטה כנ"ל. ועל־כן עקר השחיטה בהולכה והבאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין ל:): 'שעור סכין, כדי שיוליך ויביא', כי עקר השחיטה בבחינת הולכה והבאה, בחינת זריקת החצים והחזרתן, שהוא בחינת המתקת הדינים בשרשן, כנ"ל.

וזה בחינת מה שכתב רבנו ז"ל, בהתורה 'תקעו תוכחה' (סימן ח, תנינא) מענין הבעל־כח שמתפלל בכונה 'תפלה־בבחינת־דין', ועל־ידי־זה דיקא הוא מוציא מהסטרא־אחרא כל מה שבלעה מהקדשה, על־ידי שהיה ה'תפלה־בבחינת־דין' וכו', עין שם, הינו כנ"ל, כי כשה'תפלה־בבחינת־דין', על־ידי שנתקלקל הרחמנות והתגבר תאות נאוף וכו', אזי הסטרא־אחרא בולעת את התפלה, וכשהסטרא־אחרא מתגברת - זה בחינת החצים הנ"ל שנזרקו להשכינה, כביכול, ואזי צריך זה הבעל־כח להתפלל דיקא 'תפלה־בבחינת־דין' שמשם יניקת הסטרא־אחרא, ועל־כן זאת התפלה הוא גם־כן בחינת חצים, אבל דיקא על־ידי זאת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, הוא חוזר ומוציא כל החצים מהשכינה - מבת־מלך הנ"ל, כי דיקא על־ידי זאת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח הוא מכניע ומבטל הסטרא־אחרא ומוציא בלעה מפיה, שעל־ידי־זה יוצאין ונתבטלין החצים שזרקה להבת־מלך, שכל זה הוא בחינת המתקת הדינים בשרשן וכנ"ל. ועין במקום אחר (הלכות מתנות כהונה, הלכה ב), מבאר, שזה בחינת שחיטה, שהוא בבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, הינו כנ"ל [ועין עוד מזה לקמן, אם ירצה ה'].