# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1039/61/2/

והנה על־פי הנ"ל, שכל אחד צריך לראות, להשיג לפי מדרגתו, וכשמגיע לאיזה השגה - אזי צריך להתחזק שיגיע להשגה גדולה מזו, דהינו שיעשה לו כלים ולבושים גבוהים מאלו כדי שישיג השגה גבה לפי המלבושים שיעשה לפי מדרגתו.

וזה פרוש (מלכים־א א, א): והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו - דהינו שדוד המלך, עליו השלום, זכה להשגה גבה וגדולה מאד - שזה בחינת זקן בא בימים, אבל היה לו ענש שלא היה יכל אז לעשות כלים לפי אותו המדרגה כדי להשיג יותר לפי זאת המדרגה הגבה מאד, וזהו ויכסהו בבגדים ולא יחם לו - על־פי מה שאמר אדמו"ר, נרו יאיר, במאמר 'בהעלתך' - שתהא שלהבת עולה מאליה (סימן כא), שעל־ידי ההשגה בא חמימות הלב, בבחינת 'שלהבת עולה מאליה', עין שם מה שמבאר על מאמר חז"ל (בבא בתרא עה.): 'לעתיד כל צדיק נכוה מחפתו' וכו', והכלל, מי שזוכה להשיג איזה השגה לפי מדרגתו, אזי הוא מתחמם עצמו בזאת ההשגה, כי ההשגה היא בבחינת לבושין - שמלביש ומחפה ומכסה אותו ומחממת אותו, אבל אם משיג שכל שהוא למטה ממדרגתו, אף שהוא השגה גבה מאד, עם כל זאת אינה מחממת אותו כלל, כי אצלו אינה נחשבת למלבוש כלל, וזהו בחינת ויכסהו בבגדים ולא יחם לו.

וזה הענש היה לו על שפגם בבגדי שאול, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סב:), כי הבגדים הם בחינת חכמה תתאה, בחינת מלכות, כנ"ל, ועל־כן כשראה שאול את דוד שהיה לובש בגדיו והם כמדתו, אז הבין בו טכסיסי מלכות (יבמות עו:), כי עקר בחינת המלכות נכר בהבגדים, בבחינת "לבוש מלכות" (אסתר ו, ח), וכנ"ל, ועל־כן על־ידי שפגם דוד בבגדי שאול המלך שהם בחינת חכמה תתאה, בחינת התלבשות השכל עליון בשכל התחתון, על־כן נענש מדה כנגד מדה, שלא היה לו בגדים וכלים להשיג השגות לפי מדרגתו, ועל־כן ויכסהו בבגדים ולא יחם לו, כנ"ל.

וזה שמסר שמואל סימן לשאול שמי שיקרע בגדיו יקבל מלכותו (מדרש תהלים נז), וגם שמואל בעצמו קרע את מעילו, ואמר לו (שמואל־א טו, כח): קרע ה' ממלכות ישראל מעליך - כי הבגדים הם בבחינת המלכות, כנ"ל, ועל־כן היה סימן המלכות בהם: