# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/61/4/

וזהו שדקדקו רבותינו ז"ל, ואמרו (סנהדרין עד:): 'בשעת הגזרה אפלו אערקתא דמסאני - יהרג ואל יעבר'. ותפסו לדגמא 'ערקתא דמסאני' דיקא, כי זה עקר בחינת מסירת נפש בשביל לתקן בחינת ערקתא דמסאני, הינו בחינת רגלין - הינו להכניע עקב עשו בבחינת (בראשית כה, כו): "וידו אחזת בעקב עשו", שזה נעשה על־ידי מסירת נפש להרגה ממש על קדוש ה', שהוא בחינת תפלה, בבחינת דין, אשר על־ידי־זה זוכין לבחינת הקול הנ"ל, בחינת (שם כז, כב): "הקל קול יעקב", שהוא מכניע עקב עשו כנ"ל, כי עקר אחיזת עקב עשו שהוא זהמת הנחש הוא על־ידי מזונא דגופא, כמבאר שם, הינו על־ידי בחינת פגם אכילת אדם הראשון מעץ הדעת שמשם יניקת עקב עשו, בחינת (בראשית ג, טו): "ואתה תשופנו עקב" כמובא. ועל־ידי פגם עץ הדעת נעשה בחינת כתנות עור, ואיתא בתקונים תקון נח (דף צב:), עין שם בתקונים תמצא מבאר כל זה, דאנון עריות תלת קליפין עליהו אתמר (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור" וכו', ובגין דא תקינו תלת צלותין לאעברא תלת קליפין וכו', דעליהו אתמר (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים " וכו'. ועל אלין שלש קליפין אתמר (שמות ג, ה): "של נעליך מעל רגליך" וכו'. וכד אתפשטת מהם, אזי אתמר, "מה יפו פעמיך בנעלים", שהם שלש רגלים וכו', עין שם. הינו כשיש יניקה להשלש קלפות שהם בחינת שלש עברות הנ"ל שכלולים בתאות נאוף, אזי הוא בחינת "של נעליך" וכו', כי עקר יניקתם הוא על־ידי פגם עץ הדעת, שעל־ידי־זה גרם להם יניקה מן הדעת והרחמנות, שעל־ידי־זה מתגברים שלש קלפות הנ"ל שהם בחינת תאות נאוף כנ"ל שהוא בחינת פגם התפלה כנ"ל. ואזי הוא בחינת "של נעליך", הינו פגם כתנות העור שנעשה על־ידי חטא העגל, אבל כשמתפשטת מהם, ואזי נתתקנין ונזדככין כתנות עור, אזי הוא בחינת "מה יפו פעמיך בנעלים", שהוא בחינת שלש רגלים, שהם כנגד שלש תפלות, שהם בחינת אברהם, יצחק, יעקב, בחינת שלש רגלים.

ועל־כן אנו צריכים להיות בדלים מן העכו"ם, אפלו בלבישת המנעלים, כי מנעלים שלהם הוא מבחינת פגם כתנות עור, אשר על זה נאמר "של נעליך" וכו'. ומנעלים שלנו, של הקדשה, הוא בבחינת תקון והזדככות כתנות עור, בבחינת "מה יפו פעמיך בנעלים". ועל־כן יש אצלנו כמה דינים בלבישת המנעלים, כי אנו צריכין ללבש המנעלים על־פי התורה הקדושה, כדי לתקן ולזכך בחינת כתנות עור.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת סא.): 'כתפילין כך מנעלים', כי עקר תקון המנעלים שהם בחינת רגלין, בחינת עקב, הוא על־ידי המשכת המחין, דהינו כשהמחין בשלמות, ואז נמשך הארת המחין גם להרגלין אז נתתקנין הרגלין, ואזי עולין גם הרגלין מהקלפה ואזי נכנע עקב עשו - על־ידי שנתתקנו העקבים והרגלין דקדשה על־ידי הארת המחין שנמשך עליהם, כי זה ידוע, שעקר התקון הוא על־ידי המשכת המחין. וזה בחינת 'כתפלין כך מנעלים', כי אנו צריכין ללבש המנעלים בבחינת תפלין מחין - לתקן ולהעלות הרגלין על־ידי בחינת המחין כנ"ל. וכשממשיכין המחין להרגלין להעלותן ולתקנם, אזי נכנע עקב עשו כנ"ל.

וכל זה נעשה על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין', שהוא בחינת מסירת נפש על קדוש ה', שעל־ידי־זה המחין בשלמות, וזוכין לבחינת קול הנ"ל בחינת יעקב, שעל־ידי־זה נכנע עקב עשו כנ"ל, כי נעשה מעקב יעקב, על־ידי שמאירין המחין שהם בחינת יו"ד להעקב, ואזי נעשה מעקב יעקב - שעל־ידו עקר הכנעת עקב עשו, בבחינת "וידו אוחזת בעקב עשו" כנ"ל. וכמו שכתוב בתקונים (תקון נו, צא.; תקון סט, קיב.): 'וכל דא בגין דפרח יו"ד מן יעקב, שהוא בחינת "ותקע כף ירך יעקב" וכו', עין שם בתקונים, הינו כד פרח יו"ד מן יעקב, חס ושלום, ונשאר עקב, אזי נפגם, חס ושלום, העקבים דקדשה בחינת "ותקע כף ירך יעקב" ואזי יש יניקה, חס ושלום, לעקב עשו, אבל כשחוזרת היו"ד של יעקב, הינו שנמשכין המחין, שהם בחינת יו"ד, להרגלין, ומאירין להם ומעלין אותם מהקלפות, אזי נעשה מ'עקב' - 'יעקב'. ואזי נכנע עקב עשו, בבחינת "וידו אוחזת בעקב עשו" כנ"ל. וכל זה נעשה על־ידי מסירת נפש על קדוש ה' וכו' כנ"ל.

ועל־כן דקדקו רבותינו ז"ל ואמרו: 'אפלו אערקתא דמסאני, יהרג ואל יעבר' - בשעת השמד, אערקתא דמסאני דיקא, כי עקר בחינת מסירת נפש על קדוש ה' הוא בשביל לתקן ולזכך בחינת ערקתא דמסאני בחינת כתנות עור להכניע עקב עשו על־ידי בחינת יעקב, שנעשה על־ידי מסירת נפש ממש כנ"ל. וזהו בחינת קדוש ה' בפני עשרה מישראל, כדי לתקן ולהחזיר היו"ד של יעקב שפרחה על־ידי חטא אדם הראשון, כמו שכתוב שם בתקונים. ועל־ידי מסירת נפש על קדוש ה' נתתקנין המחין וחוזרת היו"ד כנ"ל. ועל־כן עקר קדוש ה' הוא בפני עשרה מישראל כנ"ל. וכן עקר שלמות התפלה הוא בעשרה. ואז אומרים קדשה כל זה כדי לתקן יו"ד הנ"ל, הינו היו"ד של יעקב וכו' כנ"ל.