# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/61/7/

ועל־כן אומרים קדשה אחר ברכת 'אתה גבור' שחותמין בה 'מחיה המתים', כי בכל תפלה אנו ממשיכין הכח של ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שזהו בחינת ברכת 'אתה גבור', בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, ועל־כן מזכירין בה גבורות גשמים (ברכות לג.) שהם בחינת מימי הדעת שנתגלין על־ידי ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, בחינת (ישעיה יא, ט): "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", שזהו בחינת 'רעמים ענני דשפכי מיא' וכו'. ועל־כן אז אחר ברכת 'אתה גבור' אומרים קדשה ביו"ד, כי על־ידי 'התפלה־בבחינת־דין', נמחה זכר עמלק, שעל־ידי־זה נתקדש ה' כנ"ל (אות ה), שזהו בחינת מסירת נפש על קדוש ה' כנ"ל - כי כל הקדשות הם בבחינת מסירת נפש על קדוש ה'. וכמובא, שבכל עת שאומרים קדשה - צריכין למסר נפשו על קדוש השם. ועל־כן אין אומרים קדשה בפחות מיו"ד (ברכות סא:), כי עקר מסירת נפש על קדוש ה' הוא ביו"ד, כמו שכתוב (ויקרא כב, לב): "ונקדשתי בתוך בני ישראל", שמשם למדו, שקדוש ה' בעשרה (סנהדרין עד:). וגם מזה הפסוק בעצמו למדו שאין אומרים קדשה בפחות מעשרה, כי הם בחינה אחת כנ"ל.

ועל־כן נסמכה הקדשה לברכת 'אתה גבור', שאז מעוררין הכח של ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח שהוא בחינת גבורות, בחינת 'אתה גבור', ועל־כן מזכירין שם תחית המתים, כי על־ידי התפלה הנ"ל זוכין לתקן הדעת שהוא בחינת חיים כנ"ל, ולהכניע סטרא דמותא כנ"ל. ועל־כן זוכין על־ידי התפלה הנ"ל - להשיר שיתער לעתיד אחר התחיה בעת חדוש העולם, כמבאר בסוף התורה הנ"ל, עין שם, ואז אומרים קדשה וכנ"ל.