# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/62/3/

ועל־כן אין שום דבר עומד בפני פקוח נפש מישראל, חוץ משלשה הנ"ל, כי כל נפש מישראל הוא בחינת כלליות התורה, כי כל נפש מישראל כלולה מרמ"ח איברים ושס"ה גידים, שהם בחינת כלל כל התורה כלה, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. וכל זמן שמתקים יותר נפש מישראל בעולם־הזה, מתגבר ביותר הנשמה על הגוף, הצורה על החמר, כי ישראל הם בחינת נפש וצורה כנגד כל העולם כנ"ל. ועל־כן בודאי נדחין כל המצוות בפני פקוח נפש מישראל, כי כל מצוה ומצוה הוא רק פרט אחד, שכפי אותה המצוה הפרטית נכלל איזה חלק ובחינה מהעולם בשרשה, אבל נפש מישראל הוא כלליות שכולל כל התורה כלה, והוא בעצמו בחינת נפש של כל העולם כלו.

אך כל זה הוא רק כשנשאר האמונה בשלמות, שאין מתגברין שעבוד עבודה־זרה, חס ושלום, כי כל זמן שנשאר האמונה בשלמות, אף־על־פי שמכרח לעבר איזה מצוה, חס ושלום, מפני פקוח נפש, עדין הוא מקשר בהשם־יתברך על־ידי האמונה לבד, ויכול להחיות את עצמו בבחינת התורה הנעלמת הנ"ל, שהוא בחינת קיום העולם קדם מתן תורה, שזהו בחינת 'בטולה של תורה זהו קיומה' כנ"ל. ואזי כל זמן שהאמונה בשלמות דוחה נפש מישראל שאר כל המצוות מפני פקוח נפש, כי נפש מישראל הוא בעצמו בחינת נפש כנגד כל העולם ויש לו כח להרים ולהגביה את כל העולם להשם־יתברך על־ידי אמונתו לבד, על־ידי שמאמין שהשם־יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות שבזה נעלם כל התורה כלה, שזה בחינת קיום העולם בעת בטולה של תורה וכו' כנ"ל: