# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/62/4/

אבל כשרוצין שיעבד עבודה־זרה, חס ושלום, ולהעבירו על אמונתו, חס ושלום, אז בודאי צריך שיהרג ואל יעבר. כי תכף כשפוגם, חס ושלום, באמונה שוב אין לו שום חיות כלל ונעקר משרשו לגמרי ומחריב כל העולם כלו, וכל אשר בה התלויים כלם בו, כי כלם צריכים לקבל חיות ממנו ולהתעלות לשרשם על ידו, שיש לו כח להגביה כלם על־ידי אמונתו בו יתברך, שברא כלם בעשרה מאמרות וכו' כנ"ל. וכשפוגם באמונה, חס ושלום, נעקר לגמרי מהשם־יתברך, משרש חיותו, מבחינת נפש, ובודאי אין צריכין אותו עוד בעולם כלל, כי לא די שאינו יכול עוד לקים את העולם, אדרבא, הוא מחריב לגמרי את העולם מאחר שפוגם באמונה, חס ושלום, שזה עקר החיות והנפש והנשמה והקיום של כל העולם כלו, כמו שכתוב (תהלים לג, ד): "וכל מעשהו באמונה", וכנזכר לעיל: