# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/62/7/

נמצא, שישראל אחידן ביה במלכא בלחודוהי (זהר ויקרא ז:) - ואוריתא וישראל וקדשא בריך הוא כלא חד. והם בחינת הנשמה והצורה והחיות של כל העולמות כלם, ואין להם שום אחיזה בגשמיות הדברים כלל. והעכו"ם הם בחינת גוף ועשיה וחמר אשר משם אחיזת העבודה־זרה כנ"ל, אבל באמת בודאי גם העכו"ם מצוין על עבודה־זרה (סנהדרין נו.), כי העכו"ם שהם בחינת גוף וחמר, הם צריכין להכניע ולהתבטל לגבי הנפש והצורה שהם ישראל, כמו הגוף שצריך שיתבטל לגבי הנפש. וזהו עקר תקון העולם כמו שיהיה לעתיד, בעת שיהפך לכלם שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' וכו' (צפניה ג, ט), שאז יהיו נכנעין מאד תחת ישראל, כמו שכתוב (זכריה ח, כג): "והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות העמים וכו', בכנף יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם", ואז תתבטל העבודה־זרה לגמרי מן העולם. והאלילים כרות יכרתון, כי יתבטל החמר לגבי הצורה, הגוף לגבי הנפש, העכו"ם לגבי ישראל. וישראל יהיו דבוקים בהשם־יתברך תמיד ויעלו ויקשרו הכל להשם־יתברך, שזהו עקר תכלית בריאת כל העולמות, אבל עכשיו שהם רחוקים מישראל ואדרבא, הם רוצים להתגבר על ישראל, מחמת זה יש אחיזה להעבודה־זרה והכפירות שהוא בחינת התגברות החמר על הצורה כנ"ל.

ועל־כן בתחלה כשישראל אחד רוצה, חס ושלום, לעשות עבודה־זרה לעצמו, בודאי אי אפשר שתהיה נעשית עבודה־זרה מיד, כי הוא רחוק לגמרי מהעבודה־זרה ובהפך ממש ממנה כנ"ל. ועל־כן אי אפשר שתהיה נעשית עבודה־זרה עד שתעבד, כי בודאי יש להאדם בחירה. וכשעובד העבודה־זרה ממש אז עוקר החיות לגמרי משרשו ונעשה עבודה־זרה ממש ונאסר בהנאה, אבל העכו"ם תכף כשפסלו לשם אלוה - נעשה עבודה־זרה, כי העכו"ם הוא סמוך לעבודה־זרה ממש, כי הוא מחלקו כנ"ל. ועל־כן בקל על־ידי הזמנה בעלמא נעשית אצלו עבודה־זרה כנ"ל.

אבל אחר־כך כשכבר נעשית עבודה־זרה, לענין בטול הוא להפך, כי עבודה־זרה של ישראל אין לה בטול עולמית, ועבודה־זרה של עכו"ם יש לה בטול, כי העכו"ם מאחר שהוא בחינת גשמיות וגוף שמשם אחיזת העבודה־זרה כנ"ל, רק שהעכו"ם היה צריך לבטל עצמו לגבי ישראל כמו הגוף לגבי הנפש, ואז היה מתקשר חיותו וכל הדברים שברשותו אל הקדשה כנ"ל, אבל כל זמן שאינו מקשר עצמו לישראל, מכל שכן כשמפריד עצמו מישראל לגמרי ועושה לעצמו עבודה־זרה. נמצא, שאין בזאת העבודה־זרה שום חיות כלל, כי מהיכן יהיה בו חיות? מאחר שעקרו והפרידו מישראל, שהם חיות ונשמה של כל העולם ומלאו.

ועל־כן מחמת שאין בהעבודה־זרה הזאת שום חיות דקדשה, על־כן אינה אסורה, רק כל זמן שנקראת עבודה־זרה, שאז היא עקורה מישראל, אבל תכף כשהעכו"ם מבטל אותה ופוסל אותה מעבודה־זרה, שוב חזר הדבר כבתחלה, ויכול שוב להתקשר לישראל ולחזר אל הקדשה, אבל ישראל שהם בעצמן החיות של כל הדברים, כשהוא נופל, חס ושלום, ועושה לעצמו עבודה־זרה, חס ושלום, נמצא, שעוקר חיות ממש מהקדשה וממשיך לתוך העבודה־זרה. ועל־כן העבודה־זרה הזאת אין לה בטול עולמית, מחמת שנמשך לתוכה חיות על־ידי ישראל, שהם בשרשם עצם החיות של כל הדברים שבעולם, ואין לה שום תקון כי־אם לשרפה ולקברה ולעקרה ולבערה מן העולם לגמרי, וישוב אל ה' וירחמהו, כי ישראל בשרשם הם רחוקים לגמרי מאחיזת העבודה־זרה, כי הם בחינת נשמה ונפש, בחינת חיות כל העולמות והם כלולים ואחוזים בו יתברך, כי קדשא בריך הוא וישראל ואוריתא כלא חד.

שיך לעיל