# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/14/

וזה בחינת פורים, כי המן־עמלק הוא בחינת 'מנא דלא שויא לחבלא' הנ"ל, שהוא תקף הקלפה המתפשטת בכל דרגא ודרגא כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל - כי "ראשית גוים עמלק" (במדבר כד, כ), כי עמלק הוא ראשית וכלל כל הגויים שהם הקלפות והדמיונות הבאין מכח המדמה. והוא העקר שמתגבר ומתפשט מאד מאד בכל דרגא ודרגא כנ"ל, ועל־כן עקר הכנעתו על־ידי צדקה כנ"ל, שעל־ידי־זה מתגלין הגונין כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (מגלה יג:) על פסוק (אסתר ג, ט): "ועשרת אלפים ככר כסף אשקל" וכו' - 'גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהמן וכו', לפיכך הקדים שקליהם לשקלי המן' וכו', כי שקלי ישראל הם בחינת צדקה על קרבנות צבור כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הכנעתו כנ"ל.

וזה שאמר (אסתר ג, ח): "ישנו עם אחד", ודרשו רבותינו ז"ל (מגלה יג:) 'ישנו עם אחד', שאמר המן שנפלו לבחינת שנה, חס ושלום, כי עקר התגברות המדמה הוא בבחינת שנה ותרדמה, שאז התגברות המדמה, ושם עקר אחיזת הזמן כנ"ל. ועל־כן אמר המן שישראל בתקף הגלות הם בבחינת שנה, שהוא בחינת התגברות המדמה, הסתלקות הדעת. ועל־כן יוכל להתגבר עליהם, חס ושלום, כי גלות בבל וכן כל הגליות נמשלין לשנה, כמו שכתוב (תהלים קכו, א): "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כג.). ועל־כן היה הנס על־ידי נדוד השנה, כמו שכתוב (אסתר ו, א): "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וכו'.

ועל־כן מתחלת המגלה לספר תקף הנס מעצם גדלתו של אחשורוש, כמו שכתוב (אסתר א, ד־ו): "בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו וכו', חור כרפס ותכלת" וכו', כי המגלה מספרת לנו בזה תקף הנס של מפלת המן־עמלק, שהשם־יתברך עשה עמנו בכל דור ודור, כי עקר הכנעת המדמה שמתגבר ומתפשט מאד בכל דרגא ודרגא, שהוא בחינת המן־עמלק כנ"ל, הוא על־ידי עשירות דקדשה שזוכין על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה מתגלין הגונין שבממון, שהם גדלת הבורא יתברך שמו כנ"ל. ואז בימי אחשורוש התגברה מלכות הרשעה כל־כך עד שהיה להם כל העשירות וכל הגונין היו נעלמין אצלם. וזה שמספרת מרבוי הגונין ותקף העשירות המפלג שהיה אצלם עד שהיתה הקרקע מרצפת באבנים טובות כלולין מכמה גונין, כמו שכתוב (אסתר א, ו): "מטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש ודר וסחרת" וכו'. ועל־ידי־זה היו מתגברים כנגד ישראל מאד מאד.

כי זה ידוע, כי (קהלת ז, יד): "את זה לעמת זה עשה אלקים". וכמו שעל־ידי עשירות דקדשה מתגברים על המדמה כנ"ל. כמו כן להפך, חס ושלום, כשהסטרא־אחרא מתגברת ונמשך כל העשירות ורבוי הגונין אצלם, אזי הם מתגברים מאד על־ידי רבוי העשירות שכבשו אצלם. וזה בחינת מרירת הגלות של עכשיו, שכל הגדלה והעשירות הוא אצלם, ועל־ידי־זה הם מתגברים מאד, אבל באמת כל התגברותם הוא לפי שעה, אבל לסוף הם נופלים על־ידי־זה בעצמו בבחינת (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו", כי הגונין עלאין שבממון אינם יכולים להאיר כשהממון כבוש אצל העכו"ם והרשעים. ואלו הגונין בעצמם נלחמים עמהם ומתגברים עליהם ומפילין אותן ומוציאין מהם כל הניצוצות שבלעו מכבר, כי זהו בחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", כידוע (לקוטי תורה לך לך), וזה בחינת (ישעיה ס, יז): "תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל כסף" וכו', כי העשירות שהם כובשים עכשיו מישראל על־ידי רבוי המסים וארנונות זה הממון בעצמו שלוקחין מישראל, ינקם בהם ויתגבר עליהם ויוציא מהם כל העשירות בכפלי כפלים, וכנ"ל.

וכן מרמז בדברי רבנו ז"ל, בהתורה הנ"ל, שעל־ידי המסים והנתינות שהם גובים מישראל, על־ידי־זה בעצמו הם נכנעים ונופלין, כי מבאר שם בתורה הנ"ל, שכל המסים והנתינות שגובין מישראל הם בחינת צדקה, בחינת (ישעיה ס, יז): "ונגשיך צדקה", ועל־ידי־זה מתגלין גם־כן הגונין וכו', עין שם. נמצא שעל־ידי המסים שגובים מישראל, על־ידי־זה דיקא מתגלין הגונין, ועל־ידי התגלות הגונים הוא מפלתם, כי העכו"ם אחיזתם בהמדמה, שהוא כח הבהמיות, כי הם נמשלין לבהמה כנ"ל. וכשנכנע המדמה על־ידי הגונין שמתגלין על־ידי גבוי המסים דיקא, אזי נופלים כל העכו"ם שאחיזתן מהם.

ועל־כן גם אז בימי אחשורוש היתה מפלתם בעצמם על־ידי עצם גאותם שנתגאו ונתפארו, והראו את יקר תפארת גדלתם ועשירותם בשעת המשתה, ונתלבש בלבושי כהן גדול (מגלה יב.) שהם עקר פאר הגונין, בחינת "בגדי ישע", שרצו לפגם באלו הבגדים הקדושים, ועל־ידי־זה קפץ השטן גם ביניהם והתגרה בהם, עד שהרגו את ושתי המרשעת, שעל־ידי־זה היה עקר מפלת המן־עמלק, על־ידי שנלקחה אסתר תחתיה וכו', כי כל זה הוא בחינת (קהלת ח, ט): "עת אשר שלט האדם באדם לרע לו", שעל־ידי גדל התגברותם על ישראל, ועקר התגברותם על ממון ועשירות ישראל, ששם פאר הגונין וכנ"ל, אזי אלו הגונין שאינם יכולים להאיר אצלם, והם שם בגלות בהעלם ובהסתר גדול, הם מתגברין ומלקטין ומבררין מהם כל ניצוצות הקדשה שבלעו, ומוציאין מהם חיותם עד שנכנעין ונופלים על־ידי־זה בעצמו, וכנ"ל.