# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/2/

ועל־כן בתחלת אסורה של עבודה־זרה בשעה שנעשית עבודה־זרה הוא להפך, שהעבודה־זרה של העכו"ם אסורה מיד, ושל ישראל אינה אסורה עד שתעבד, כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מהעבודה־זרה, כי ישראל בכלל הם בבחינת הארת הגונין, בבחינת אור השכל האמת דקדשה והעכו"ם הם בבחינת כח המדמה, כי יש באדם כח השכל וכח המדמה. וזה הכח המדמה הוא גם־כן כח מהשכל, דהינו כח התחתון של השכל שהוא הכח המדמה והמציר בדעתו כל הדברים הגשמיים וכל המלאכות, והוא מביא כלם לתוך המח והשכל. ומי שיש לו כח השכל האמתי הוא צריך להגביר השכל על המדמה, דהינו שיפשיט כל דבר מגשמיותו ויבין מתוכו גדלת הבורא יתברך, עד שיפשיט דעתו מגשמיות הדבר שנצטיר בדעתו, שהוא בחינת המדמה, וישוב לכח השכל האמת לכלל באין־סוף שהוא הבורא יתברך, כי זה עקר השכל האמת לדעת ולהכיר אותו יתברך, לבטל כח המדמה המלבש בגשמיות העשיה ולעלות אל השגת השכל האמתי, להכיר את הבורא יתברך שהוא למעלה מכל התמונות והדמיונות שבכח המדמה שממנו נמשכין כלם, כי כל התמונות והדמיונות נמשכין מהאין־סוף, שאין בו תמונה (וכמו שמבאר בהתורה "אנכי ה' אלקיך", סימן ד, לקוטי חלק א), עין שם.

וכמו שבכלליות העולם - האדם בכלל הוא בבחינת שכל והבהמה הוא בבחינת המדמה, כמו שמובא בספרים, כמו כן בבני אדם בעצמן - ישראל קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סא.), הינו שישראל בכלל הם בבחינת כח השכל האמת הנ"ל. והעכו"ם הם מבחינת המדמה שהוא כח הבהמיות, כי הם אינם קרויים אדם כנ"ל.

ועקר תקון המדמה שבאדם הוא, כשהוא מרכבה אל השכל ועושה רצון השכל, כמו הבהמה שאין לה דעת, ועקר תקונה וגדולה על־ידי האדם. כמו כן המדמה שבאדם שהוא בחינת כח הבהמיות - עקר תקונו הוא כשהוא נמשך אחר השכל שהוא גדר האדם, גדר ישראל, דהינו כשהמדמה אינו הולך אחר הגשמיות, אחר תאות הבהמיות, רק הוא מבטל דמיונותיו והבליו כנגד השכל ומבטל הכל לגבי השכל, ואז נתבטל הרע שבמדמה ונכלל המדמה בשכל. וכמו כן העכו"ם, שהם בכלל בבחינת המדמה, בבחינת בהמה, כל תקונם הוא כשהם מבטלין עצמם לגבי ישראל שהם בחינת שכל, בחינת אדם. וכשהעכו"ם נעשין מרכבה לישראל ונתבטלין עצמם להם, ועובדים אותם ועושים רצונם ומשמשים אותם בכל הצטרכותם כעבד לרבו - זה עקר תקונם, כמו שעקר תקון הבהמה כשהיא נמשכת אחר האדם, וכמו שבאדם, עקר תקון המדמה כשנמשך אחר השכל, כמו כן עקר תקון העכו"ם כשנמשכין ונתבטלין לגבי ישראל כנ"ל. וכמו שיהיה לעתיד באמת, שיכירו כלם קדשת ישראל, ויתבטלו וימשכו אחריהם, כמו שכתוב (ישעיה מט, כג): "והיו מלכים אמניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך" וכו', וכן בפסוקים רבים.

כי עקר כח התגברות השכל על המדמה שבכסף וזהב כנ"ל, ואלו הגונין אין מאירין כי־אם אצל ישראל, אבל אצל העכו"ם - הגונין נעלמין אורם, וכשהגונין נעלמין אורם, אזי המדמה בתקפו, ועל־כן אין להם כח לגלות הגונין ולבטל המדמה לגבי השכל כי־אם על־ידי ישראל, שאצלם עקר הארת הגונין. ועל־כן ישראל הם באמת בבחינת שכל כנ"ל. וכשהעכו"ם מבטלין עצמן לגבי ישראל ונעשין מרכבה אליהם אז דיקא יכולים לכלל בשכל, להכיר הבורא יתברך, כי זה בחינת כלליות ובטול המדמה אל השכל, וכנ"ל.