# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/20/

וזה שכתוב (בראשית מה, כב): "לכלם נתן לאיש חלפות שמלת, ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת", כי כבר מבאר (אות ד), שמצרים ופרעה הם בחינת המדמה, וזה עקר גלות מצרים שהתגבר המדמה. ועקר הכנעתם היה על־ידי יוסף הצדיק שירד לשם מקדם, להכניע בכחו המדמה והקלפה של מצרים, כמו שכתוב (שם פסוק ה): "כי למחיה שלחני אלקים לפניכם". ועל־כן סבב השם־יתברך ברחמיו שיוסף זכה שם לעשירות גדול מאד, ולקט כל הכסף שבמצרים ושבשאר ארצות, כמו שכתוב (בראשית מז, יד): "וילקט יוסף את כל הכסף" וכו', כי על־ידי הכסף והעשירות שקבץ יוסף שם, על־ידי־זה נתגלו הגונין עלאין שהם גדלת הבורא יתברך, ועל־ידי־זה היה עקר הכנעת פרעה ומצרים שהם בחינת המדמה וכנ"ל.

ועל־כן כשנתקבצו השבטים עם יוסף נתן לכלם מעשירותו, כי נתן לכל אחד מתנות, להורות להם שכבר זכה להעלות העשירות אל הקדשה והוא נותן לכלם חלק מעשירותו שהוא בחינת פאר הגונין, בחינת "בגדי ישע". וזהו בחינת "חלפות שמלות" שנתן לכלם, בחינת בגדי פאר הנ"ל, שהם בחינת פאר הגונין כדי שיהיה כח לכל השבטים להכניע קלפת מצרים, שהוא המדמה, על־ידי כח הבגדי ישע, שהם פאר הגונין שקבלו מיוסף, כי עקר הכנעת המדמה שהוא בחינת מצרים, הוא על־ידי "בגדי ישע" וכו' כנ"ל.

ועל־כן "לבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חליפות שמלות", כי לבנימין שבחלקו נבנה הבית המקדש, ששם עקר הכנעת המדמה - על־כן הוא צריך עקר העשירות יותר ויותר. ועל־כן נתן לו חמש חליפות שמלות, רמז לחמש חליפות שמלות שהכהן הגדול מחליף בגדיו חמש פעמים ביום הכפורים (יומא לב.), כי ביום הכפורים אז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים, ששם עקר הקדשה העליונה של הבית המקדש, ושם עקר פאר הגונין, כי שם עמד הארון והכרובים ושם הכירו גדלתו יתברך, כי שם עקר השראת השכינה, כמו שכתוב (שמות כט, מג): "ונעדתי שמה לבני ישראל" וכו'.

וזה בחינת שלש מאות כסף כנגד השלש בחינות של השכל, שהם: שכל בכח ושכל הפעל ושכל הנקנה, שזוכין על־ידי התגלות הגונין שבעשירות דקדשה, שעל־ידי־זה נכנע המדמה ועולין אל השכל שכלול משלש בחינות כנ"ל.

והמן שרצה לפגם בקדשת הגונין ולהגביר המדמה כנ"ל, על־כן הפיל פור הוא הגורל (אסתר ג, ז), כי רצה לפגם בקדשת יום הכפורים, שנאמר בו (ויקרא טז, ח): "ונתן אהרן על שני השעירם גרלות" וכו'. וזה שאיתא בזהר הקדוש (תקוני־זהר תקון כא, נז:): שפורים הוא בחינת יום הכפורים, הינו כנ"ל, כי אחר־כך כשזכו להכניעו חזרו והמשיכו קדשת יום הכפורים שהוא עקר קדשת הבית־המקדש שבו כל הגונין, כי ביום הכפורים נכנס הכהן הגדול לתכלית הקדשה העליונה של הבית המקדש, ששם עקר התגלות פאר הגונין, עקר גדלת הבורא יתברך, שמשם עקר הכנעת המן־עמלק שהיא בחינת כלל הרע שבמדמה, שבכל המדרגות וכנ"ל.

כי 'יום הכפורים הוא למעלה מהזמן', כמו שאמר רבנו ז"ל (ספר המדות אות תשובה חלק ב, סימן א), ועקר הזמן בבחינת המדמה כנ"ל (אות ה), והמן רצה להגביר הזמן, כי תלה הכל בטבע ובזמן. ועל־כן "הפיל פור מיום ליום ומחדש לחדש" וכו', כי אמר שהכל תלוי בזמן, על־כן רצה להפיל פור עד שידע היום והזמן שיוכל להתגבר על ישראל, חס ושלום, ואף־על־פי שהגורל שלו היה על־פי כשוף גדול והיו לו חכמות גדולות בזה, אבל השם־יתברך מפר מחשבות ערומים ונתהפך הדבר, כי השם־יתברך המשיך הישועה והנס מבחינת יום הכפורים, מבחינת למעלה מהזמן, מבחינת יובל הגדול, שהוא בחינת שער החמשים, כי המן רצה להגיע הפגם גם שם, חס ושלום, ועל־כן עשה "עץ גבה חמשים אמה", אבל זה היה עקר מפלתו, כי שם בבחינת שער החמשים, בחינת יובל, בחינת יום הכפורים, בחינת למעלה מהזמן, שם אין לו שום שליטה ואחיזה כלל, ולשם אין מי שיוכל לעלות כי־אם הצדיק הגדול שהוא בבחינת מרדכי. ועל־כן נתלה על זה העץ דיקא, שגבה חמשים אמה, כי עקר מפלתו היה על־ידי בחינת שער החמשים של הקדשה, שהוא בחינת למעלה מהזמן וכנ"ל.

ובענין זה של בחינת 'למעלה מהזמן' יש עוד הרבה לבאר - השם־יתברך יעזרנו לגמר הענין היטב.