# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/3/

נמצא, שהעכו"ם הם בבחינת המדמה וישראל בבחינת השכל. ועל־כן עקר העבודה־זרה אצל העכו"ם, כמו שכתוב (דברים ד, יט): "אשר חלק להם", כי עקר העבודה־זרה הוא מכח המדמה כנ"ל. ועל־כן העכו"ם, שהם בבחינת המדמה - הם קרובים וסמוכים לעבודה־זרה מאד, ואין יכולים לצאת ממבוכותיהם כי־אם על־ידי ישראל כשיבטלו עצמן לגבי ישראל, כמו שהמדמה אינו יכול להתברר כי־אם על־ידי השכל וכנ"ל. ועל־כן עבודה־זרה של עכו"ם נאסרת מיד תכף שעשאה, כמו שכתוב (דברים ז, כה): "פסילי אלהיהם", כיון שפסלו - נעשה אלוה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה־זרה נב.), כי תכף שהעכו"ם חולק עצמו מישראל ועושה לעצמו פסל - היא נעשית עבודה־זרה מיד, כי שם אצל העכו"ם עקר מקום העבודה־זרה, כי הם בבחינת המדמה, ששם עקר העבודה־זרה כנ"ל, רק שיש לו כח לבטל עצמו ולהיות מרכבה אל ישראל שהוא בחינת השכל, אבל תכף כשעושה לעצמו עבודה־זרה וחולק עצמו מהם, נעשית עבודה־זרה ממילא מיד, כי שם מקום העבודה־זרה כנ"ל.

וזה מרמז בדברי רבותינו ז"ל הנ"ל, שדרשו, 'פסילי אלהיהם'. כיון שפסלו, נעשה אלוה כנ"ל, "כיון שפסלו" דיקא, דהינו כיון שפסלו וחתכו משורשו דהינו שפסל וחתך המדמה מהשכל על־ידי שעשה לעצמו פסל, אזי נעשית עבודה־זרה מיד, כי תכף כשנפסק מישראל, בקל נעשה עבודה־זרה כנ"ל.

אבל עבודה־זרה של ישראל אינה אסורה עד שתעבד, כי ישראל הם בבחינת הארת הגונין, בבחינת שכל. ורחוקים מעבודה־זרה, על־כן אינו יכול בקל לעקר עצמו מהשכל אל המדמה, מחמת שבאמת בשרשו הוא רחוק מעבודה־זרה, כי הוא בבחינת שכל כנ"ל. על־כן אין העבודה־זרה שלו אסורה עד שתעבד, כי עקר העבדות בבחינת המדמה, שהוא בחינת עשיה ועבדות, וכל העבודות דקדשה שצריכין לעבד את השם־יתברך בעבדא ובעשיה דיקא - הכל הוא בשביל ברור המדמה שאינו מתברר כי־אם על־ידי עשיה ועבדות. ולהפך, על־ידי שעובד עבודה־זרה בעבדא, חס ושלום, אז נמשך כח העבודה־זרה ואזי אסורה עולמית, כי במקום שיש קדשה יתרה - יש שם אחיזת הסטרא־אחרא ביותר, כידוע, כי בודאי האדם יש לו בחירה, ואפלו ישראל שרחוק בשרשו מעבודה־זרה לגמרי, אבל אף־על־פי־כן הבחירה חפשית. וכשמתגבר בו המדמה עד שעובר עבודה־זרה בפעל, אז נאסרת על־ידי העבודה דיקא כנ"ל, כי העבדות בבחינת המדמה כנ"ל, ואזי אסורה עולמית כנ"ל.