# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/4/

ועל־כן לא יצאו ישראל ממצרים עד ששאלו מהם כלי כסף וכלי זהב ושמלות. כמו שכתוב (שמות יא, ב): "דבר נא באזני העם וישאלו" וכו', כי פרעה ומצרים זה בחינת הקלפות, בחינת כח המדמה, כמו שמבאר בהתורה "ויהי מקץ" (סימן נד, לקוטי חלק א), שפרעה ומצרים הם בחינת המדמה, שזה עקר הגלות כשהכח המדמה, שמשם כל התאוות והבלבולים וכו', מתגבר על ישראל שהוא השכל כנ"ל. וזה בחינת גדל העבדות של מצרים שהעבידו את בני ישראל בפרך, כמו שכתוב (שמות ה, ט): "תכבד העבודה וכו', וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים", כי עקר העבדות והמרירות שסובלין רב העולם הרודפים אחר הממון שהם עבדים לעצמן, ומשעבדים עם עצמם בקשי, וממררין את חיי עצמן בעבודה קשה בחמר ובלבנים, שבונין לעצמן בנינים גדולים כמו פתם ורעמסס, כדי למרר חיי עצמן בהם ובכל עבודה בשדה, שהם נעים ונדים תמיד על פני השדה בדרכים רחוקים ו סובלים מרירת השעבוד מאד מאד, מה שהם בעצמם משעבדים בעצמן. והכל בא מכח המדמה, שהוא בחינת גלות מצרים בכל אדם ובכל זמן, שזה המדמה מטעה ומבלבל את האדם בתאוות ובמותרות ומשעבד בו בפרך ובעבודה קשה וכו', כי עקר העבדות והיגיעות בבחינת המדמה כנ"ל.

ועקר התקון של גלות מצרים הוא על־ידי בחינת יוסף, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות (סוטה יז.), שעקר גאלת מצרים היה על־ידי יוסף, כמו שכתוב (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" וכו', הינו כי יוסף הוא בחינת צדקה לעניים הגונים, כמו שכתוב (בראשית מז, יב): "ויכלכל יוסף את אחיו". ועל־כן נקרא יוסף הצדיק בחינת (תהלים לז, כא): "צדיק חונן ונותן", הינו שאי אפשר להנצל ממרירות השעבוד של בלבול המדמה, שהוא בחינת גלות מצרים כי־אם על־ידי שמרבין בצדקה לעניים הגונים, ואז נתתקן כל ממונו ומאירין הגונין שבכסף וזהב, שהם גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה נכנע המדמה כנ"ל.

וזה בחינת גדל העשירות שזכו ישראל ביציאת מצרים, כי זכו בכח משה, שהוא הדעת, לגלות ולהאיר הגונין שבכסף וזהב. ועל־כן לא יצאו משם עד שנצטוו לשאל ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, כדי להוציא הממון והעשירות מהמדמה, מפרעה ומצרים ולהחזירו אל הקדשה, דהינו לישראל. שאצלם מאירין הגונין עלאין שבכסף וזהב, כי אין הגונין מאירין אלא אצל ישראל, ועל־ידי־זה דיקא יצאו בבחינת "ואחרי כן יצאו ברכש גדול" - 'ברכש גדול' דיקא, שעל־ידי הרכוש גדול, על־ידי־זה בעצמו יצאו, על־ידי שזכו לגלות הגונין שבכסף וזהב שהם גדלת הבורא, שעל־ידי־זה נכנעו הקלפות, שהם בחינת כח המדמה, בחינת פרעה ומצרים, ואז יצאו משם וכנ"ל.

וזה בחינת (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", ודרשו רבותינו ז"ל (סוטה יג.), "חכם לב יקח מצות" (משלי י, ח), שכל ישראל עסקו בבזה ומשה עסק בעצמות יוסף. ולכאורה קשה, הלא גם בזת מצרים היה מצוה גדולה מה' יתברך, שצוה והזהיר עליהם לעסק בזה, כמו שכתוב (שמות יא, ב): "דבר נא באזני העם וישאלו" וכו' ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ט.): 'בבקשה ממך, הזהירם על זה' וכו'.

אך באמת הכל ניחא על־פי הנ"ל, כי בודאי עשירות דקדשה של ישראל הכשרים הוא יקר מאד, והוא התגלות גדלת הבורא יתברך, שנתגלה גדלתו יתברך על־ידי הגונין עלאין שבממון ישראל הכשרים כנ"ל. ועל־ידי עשירות הזאת עקר הכנעת הקלפות והתאוות שהם כח המדמה וכו', ועל־ידי־זה יוצאין מהמדמה אל השכל וכנ"ל, אבל אין זוכין לעשירות כזה כי־אם על־ידי רבוי צדקה לעניים הגונים, שעל־ידי־זה דיקא נתתקן כל ממונו ומאירין בהם הגונין עלאין וכו' כנ"ל. ועל־כן בשעת יציאת מצרים, שהוא בחינת הכנעת המדמה, שעקר הכנעתו על־ידי התגלות הגונין שבממון ישראל וכו' כנ"ל, שזהו בחינת בזת מצרים כנ"ל. על־כן אז עסק משה בעצמות יוסף, כי עצמות יוסף הצדיק זה בחינת כח הצדקה כנ"ל, הינו שבעת שישראל עוסקים בבזה להעלות העשירות מהקלפה אל הקדשה כדי לגלות הגונין שבעשירות שהם גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה הכנעת המדמה, שזהו בחינת יציאת מצרים כנ"ל, אז עסק משה, שהוא הדעת, בעצמות יוסף, שהוא כח הצדקה כנ"ל, כי זה עקר התקון כנ"ל, כי דיקא על־ידי כח הצדקה מעוררין ומאירין הגונין שבכסף וזהב, שעל־ידי־זה עקר יציאת מצרים כנ"ל.

ועתה ממילא תבין, איך זאת הבחינה של יציאת מצרים הוא בכל אדם ובכל זמן, שכשעוסק במשא ומתן צריך שיהיה כל כונתו כדי לגלות גדלת הבורא יתברך על־ידי הממון שלו, ששם מלבשין גונין עלאין וכו' וכנ"ל. וזה יזכה על־ידי שישים כל לבו ודעתו על הצדקה - להרבות בצדקה לעניים הגונים מממונו, ואז יתתקן כל ממונו, ויזכה על־ידי הממון דיקא לגלות גדלת הבורא יתברך ולהכניע המדמה ולעלות אל השכל וכנ"ל, אבל להפך, כשאינו נותן צדקה, חס ושלום, אזי נופל לתאות ממון שהוא עבודה־זרה ממש, שנמשך מבלבול המדמה שהוא בחינת פרעה ומצרים, שמשעבד בו בפרך וכו' כנ"ל, שזהו בחינת מרירת היגיעות של כל המשקעים בתאות ממון וכנ"ל. אבל כשנותן צדקה, אזי נתתקן ממונו ומאירין הגונין עלאין וכו'. ואז נכנע המדמה, שהוא פרעה ומצרים, ונצל ממרירת השעבוד הנ"ל, שזהו בחינת יציאת מצרים, שיוצא ממרירות הגלות של תאות ממון וכנ"ל, כי זוכה להיות שמח בחלקו, וכמו שאמר רבנו ז"ל, בסימן יג על מאמר הזהר הקדוש (פינחס דף רכד.): 'רוחא נחית לשכך חמימא דלבא' וכו', עין שם.