# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/7/

וזה בחינת חמר האסור של רבית. והעקר אסור הוא אגר נטר, דהינו לקח שכר המתנת מעותיו - שזה עקר אסור רבית שחמור מאד, כמבאר בגמרא (בבא מציעא סג:) ופוסקים (יורה־דעה, סימן קסא), כי ממון דקדשה של ישראל יקר מאד - כי בו מתגלין הגונין עלאין שהם גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה מכניעין הכח המדמה, שהם כל הקלפות והתאוות והמניעות וכו', וזוכין לעלות אל השכל האמתי שזה תכלית הכל.

כ י זה עקר העבודה והתכלית של האדם שבא לזה העולם, כדי לשבר היצר־הרע, שהוא הכח המדמה, שמשם כל התאוות וכו'. ולזכות אל השכל, להכיר את הבורא יתברך, שזה עקר השכל האמת. וחוץ מזה אין שום חכמה ואין תבונה, ואין נקרא בשם שכל וחכמה כלל, כמו שכתוב (ירמיה ט, כב): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו', כי־אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי" וכו'. וכמו שכתוב (דברים ד, לט): "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים". וכתיב (שם פסוק לה): "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים", כי עקר הדעת והשכל הוא דעת ישראלי - לזכות על־ידי הדעת לעבד אותו יתברך, ולהכיר אותו יתברך באמונה שלמה. וכל זה זוכין על־ידי התגלות גדלת הבורא יתברך שנתגלה על־ידי הממון של ישראל שבהם מתגלין גונין עלאין, שעל־ידי־זה שוברין המדמה שהם כל התאוות של היצר־הרע וכו' וזוכין אל השכל הזה כנ"ל.

נמצא, שממון דקדשה של ישראל יקר מאד, שבו מתגלין גונין עלאין שהם גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה זוכין לתכלית הנ"ל, אבל אין הגונין עלאין מתגלין בהממון כי־אם על־ידי מצות צדקה וגמילות חסדים שגדול מהצדקה, שעל־ידי־זה נתתקן כל ממונו. ואז דיקא נתגלין הגונין וזוכין על־ידי־זה לשבר המדמה וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל כנ"ל. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל אות ג', וזה לשונו, ודע, שאין שני בני אדם שוין זה לזה, כי כל הנשמות הם זה למעלה מזה וזה מלבוש לזה וכו'. נמצא, כשאחד רוצה לעלות ממדרגתו למדרגה עליונה אזי הולך ונעתק האדם העומד במדרגה עליונה והולך ונעתק למדרגה היותר עליונה וכו'. ומבאר שם בסוף, בהשמטות השיכים לזה, שזה בחינת הרמה מה שאחד מרים ומגביה את חברו וכו', עין שם.

נמצא, שאי אפשר להאדם להתקרב להשם־יתברך ולעלות מדרגא לדרגא כי־אם כשירים ויגביה גם את חברו, כמובן ומבאר בהתורה הנ"ל. וזה בחינת כל ישראל ערבין זה לזה (שבועות לט.). וזה בחינת "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יח) – 'זה כלל גדול בתורה' (תורת כהנים), כי כל ישראל כאיש אחד. וכל אחד צריך שירים ויגביה את חברו אל הקדשה עד שישלם צלם אלקים בשלמות, עד שיעלו כל הנשמות למקומן ומדרגתן כל אחד למקומו הראוי לו, ואז ישלם התקון וכו'. וכל זה זוכין על־ידי צדקה וחסד שעושין מממונו, שעל־ידי־זה נתגלין הגונין עלאין שבממון שהם עקר גדלת הבורא יתברך, שעל־ידי־זה שוברין המדמה ועולין מדרגא לדרגא, שעל־ידי־זה עולה גם חברו מדרגא לדרגא ומרים ומגביה גם את חברו כנ"ל.

ועתה מבאר ומקשר הענין היטב, כי בודאי עקר התקון על־ידי צדקה וחסד דיקא שעושה כל אחד עם ישראל חברו, שבזה מקים ומעלה אותו ומאיר בו גונין עלאין שבממון ישראל, ובזה בעצמו זוכה לעלות מדרגא לדרגא, שעקר העליה כשמעלה גם חברו כנ"ל, שזוכה לזה על־ידי צדקה וחסד דיקא שעושה עם חברו, שכמו שזכה להאיר בחברו ממונו שנתן לו בצדקה או בהלואת חסד והאיר בו גונין עלאין, כמו כן זוכה לעלות מדרגא לדרגא, שעקר העליה הוא גם־כן כשמשתדל בטובת חברו להעלות גם את חברו כנ"ל, כי כל ישראל כלולין זה בזה.

ואין נתגלה גדלת הבורא ואין נתגלין הגונין, כי־אם כשהגונין נכללים ומאירין זה לזה, כמובן בהתורה הנ"ל, עין שם מה שמבאר שם, ונכללין זה בזה ומתנהרין אלו הגונין וכו', עין שם. הינו, כשישראל עושין צדקה וחסד זה עם זה, כי ישראל הם הם הגונין בחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר", שבהם מתגלה פאר הגונין. וכל אחד מישראל יש בו גון מיחד כפי שרשו באבני החשן והאפוד, שהם עשירות דקדשה של ישראל, כי היו שוים הון רב ובהם היה כל הגונין, וכשנכללין זה בזה ומאירין זה לזה על־ידי צדקה וחסד שעושה אחד עם חברו מממונו, ששם עקר הגונין כנ"ל. אז הגונין נכללין זה בזה ומאירין זה לזה, ואז עקר התגלות פאר הגונין. ואז דיקא נתגלה גדלת הבורא ונכנעין הקלפות שהם כח המדמה, ועולה מדרגא לדרגא, ומעלה גם חברו מדרגא לדרגא, ואז השם־יתברך מתגדל ומתפאר ביותר ויותר, כי כל מה שישראל עולין מדרגא לדרגא למעלה למעלה, נתגדל ונתקדש ונתפאר ונתרומם השם־יתברך, כביכול, יותר ויותר.

ובשביל זה הזהירה התורה להלוות לחברו הלואת חן וחסד, כמו שכתוב (שמות כב, כד): "אם כסף תלוה את עמי" וכו'. והיא גדולה מן הצדקה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מט:): 'גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה' - כי על־ידי ההלואה מחזיק ביד חברו ביותר שיוכל להתפרנס על־ידי הלואתו. ובהפרנסה של איש הישראלי מאירין הגונין כנ"ל. נמצא, שעושה לו טובה וחסד גדול בגשמיות וברוחניות. ואחר־כך יחזיר חברו וישלם לו ויחזיר בו הגונין שבממון ויאירו זה לזה, שזה עקר שלמות הארת הגונין - כשמתנהרין ומאירין זה לזה וזה לזה. ובשביל זה נקרא בשם 'לווה ומלוה' לשון 'לווי והתחברות', כי על־ידי הלואת חן מתחברין זה לזה ומאירין זה לזה הגונין עלאין כנ"ל. ועל־כן נקרא אצל העולם "הלואת חן" - 'חן' דיקא זה בחינת הארת הגונין שהם עקר הפאר והחן, כמו שפרש שם אדמו"ר ז"ל, על פסוק (בראשית ו, ח): "חן בעיני ה'", עין שם.