# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/8/

וזהו חמר האסור של רבית - שהוא חמור מאד, והוא ככופר באלקי ישראל וביציאת מצרים, וכמה לאוין נאמרו בו, כמבאר בשלחן ערוך יורה־דעה, עין שם. ועקר האסור הוא לקח שכר המתנת מעות כנ"ל.

כי איתא בלקוטי תנינא סימן ס"א וזה לשונו: השם־יתברך הוא למעלה מהזמן וכו'. והכלל, שעקר הזמן הוא מחמת חסרון הדעת וכו'. ועל־כן בחלום, שאז השכל נסתלק ואין לו רק כח המדמה, אזי נדמה שעה קלה לזמן ארך מאד וכו', כי בחלום נדמה שעוברים שבעים שנה ברבע שעה, אבל כשנתעוררים מהשנה וחוזרים מהמדמה אל השכל, אז מבינים שזה הזמן שנדמה לשבעים שנה בחלום באמת לא היה רק רבע שעה, רק שבעים שנה ממש הם שבעים שנה, אבל בשכל הגבה משכלנו גם אלו השבעים שנה הם רק רבע שעה וכו'. וכן יש שכל עוד גבה יותר ויותר וכו' עד שיש שכל אמתי גבה כל־כך ששם מתבטל כל הזמן לגמרי ונכללין בבחינת למעלה מהזמן, עין שם היטב. ושים שכלך ודעתך להבין דבר זה היטב היטב, כי הוא ענין נפלא ונורא מאד מאד.

נמצא, שעקר הזמן הוא רק בכח המדמה, אבל בשכל נקטן הזמן, וכל מה שעולה לשכל גבה יותר, נתמעט ונתבטל הזמן לגמרי כנ"ל, שזה עקר התכלית, כי עקר התכלית הוא לכלל בהשם־יתברך שהוא למעלה מהזמן, שזה זוכין על־ידי שלמות השכל דיקא, שזוכין על־ידי שבירת המדמה, כי על־ידי השכל האמת נכללין בו יתברך כמאמר החכם: 'אלו ידעתיו - הייתיו'. כמו שמבאר במקום אחר (סימן כא, לקוטי חלק א), עין שם. נמצא, מי שזוכה לעשות צדקה והלואת חסד, שעל־ידי־זה מאירין הגונין וזוכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל, על־ידי־זה מבטל הזמן ונכלל בבחינת למעלה מהזמן, כי כפי שבירתו את המדמה ועליתו אל השכל, כמו כן הוא מבטל הזמן ונכלל בבחינת למעלה מהזמן כנ"ל.

וזה חמר האסור של רבית שהוא לקח אגר נטר - שכר המתנת מעותיו איזה זמן, כי עקר הממון דקדשה הוא לגלות הגונין שבהם כדי לשבר המדמה ולבטל הזמן כנ"ל. וזה הלוקח רבית פוגם בזה מאד מה שלוקח שכר ממעותיו בעד המתנת הזמן. נמצא, שמגביר המדמה על השכל שבו עקר אחיזת הזמן שבזה תלוי כל הפגמים שבעולם, כי כל הפגמים והחטאים הכל מכח המדמה, שמשם כל התאוות כנ"ל. ועקר כל התאוות והחטאים, חס ושלום, הם רק על־ידי התגברות הרע הנאחז בהזמן דיקא, שכלול מרע וטוב מבחינת ימי טוב וימי רע, בחינת (קהלת ז, יד): "ביום טובה היה בטוב וביום רעה" וכו', שהם כ"ח עתים - עתים לטובה, ולהפך, בחינת פגם עץ הדעת שנאמר בו (בראשית ב, יז): "ביום אכלך ממנו" וכו'. 'ביום' דיקא, כי עקר התגברות המסית על־ידי הרע הנאחז בהזמן דיקא, כי למעלה מהזמן כלו טוב ואין שום רע כלל. וזה כל עבודת האדם בזה העולם בהזמן והימים הקצובים לו - שישתדל לצאת מהמדמה אל השכל, דהינו שיזכה לבטל הזמן, שעקרו בהמדמה ולעלות אל השכל, ששם נתבטל הזמן ונכלל בו יתברך שהוא למעלה מהזמן, שזהו כלל כל התורה והמצוות, וכמובן בהראשי פרקים שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל, סימן ע"ט בלקוטי תנינא, עין שם.

והעקר הוא לתן צדקה ולעשות חסד עם ישראל חברו, כי 'שקולה צדקה ככל התורה כלה' (בבא בתרא ט:). כי דיקא על־ידי צדקה וחסד מאירין הגונין שבמעות, שעל־ידי־זה משבר המדמה ועולה אל השכל כנ"ל, שעל־ידי־זה נתבטל הזמן ונכלל בבחינת למעלה מהזמן, שזה עקר התכלית כנ"ל. ועל־כן כשלוקח, חס ושלום, רבית מהמעות בעד המתנת הזמן - פוגם בזה מאד כאלו רוצה, חס ושלום, להעלים הגונין עלאין שבממון ישראל שהם גדלת הבורא יתברך שמבטלין הזמן שבמדמה כנ"ל. והוא רוצה, חס ושלום, להגביר הזמן, שהוא בחינת המדמה, על הגונין שבמעות. ועל־כן העוון חמור מאד ונחשב ככופר באלקי ישראל בודאי, מאחר שעל ידו נתעלמין הגונין, חס ושלום, ונתעלם גדלת הבורא יתברך ונתגבר המדמה, שמשם כל העבודה־זרה והכפירות, כמבאר למעלה. ועל־כן נחשב גם־כן ככופר ביציאת מצרים, כי עקר יציאת מצרים היה על־ידי התגלות הגונין שבממון ישראל, כמו שמבאר למעלה, עין שם.