# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1064/63/9/

כי באמת שרש התהוות הזמן בקדשה הוא על־ידי חסד, כמו שמבאר בהמעשה של יום השלישי (ספורי מעשיות יג), שעקר התהוות הזמן על־ידי חסדים של אמת וכו', עין שם. וזה בחינת (תהלים מב, ט): "יומם יצוה ה' חסדו", כי חסד הוא יומא דאזיל עם כלהו יומין (זהר בלק קצג:). ומשם עקר התהוות כל הזמן והימים, ששרשם בחינת שבעת ימי הבנין, שהם בחינת השבע מדות, שהם בחינת הגונין שבכסף וזהב, שהם בחינת שבעה מיני מתכות, כידוע. וזה ידוע, שכל דבר נמתק בשרשו דיקא. ועל־כן עקר קיום העולם על־ידי חסד, כמו שכתוב: "עולם חסד יבנה", כי עקר התהוות הזמן הוא בשביל הבחירה שהוא בזמן דיקא, הינו כדי שיתגבר האדם בעבודתו לשבר המדמה, שעל־ידי־זה יעלה מהזמן לבחינת למעלה מהזמן, שהוא בחינת חיים נצחיים של עולם־הבא, ששם עקר קבול השכר, אשרי הזוכה לזה! ועל־כן העקר הוא צדקה וחסד, ששם שרש התהוות הזמן, ושם דיקא נמתק ונתבטל הזמן, ונכלל בבחינת למעלה מהזמן, כי מחסד עקר התחלת ועקר הבנין של שבעת ימי הבנין, כי למעלה מחסד הוא למעלה מהזמן, בחינת בינה יובל הגדול שהוא למעלה מהימים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יא:): "כי שאל נא לימים ראשנים" (דברים ד, לב) - לימים הראשונים אתה שואל ואי אתה שואל מה למעלה מה למטה וכו', דהינו בשלש ראשונות, כמבאר בספרים (פרדס ש"א ענף ה). ועל־כן החסד, שהוא התחלת ועקר התהוות הזמן, על ידו דיקא ממתיקין ומבטלין הזמן ומעלין וכוללין אותו בבחינת למעלה מהזמן - שזה עקר התכלית כנ"ל. ועל־כן צריכין לעשות צדקה וגמילות חסדים, שעל־ידי־זה דיקא נתבטל המדמה, ששם הזמן, ועולה אל השכל, ששם נתבטל הזמן, שזה עקר התכלית, וכנ"ל.