# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/62/

על־פי המאמר 'צוית צדק' וכו'.

אימא לן מלי דכדיבי וכו', הוי לן כדניתא וילדה וכדניתא מי ילדה', כי 'אל אחר אסתרס ולא עבד פרין, הי ניהו מלי דכדיבא'. כי באמת הוא שקר גמור, כי נדמה להם שמרויחין ואינם מרויחין וכו', עין שם כל המאמר בסימן כג.

והכלל, שאלו הנופלים בתאות ממון, הם נקשרים בפנים דסטרא־אחרא, אנפין חשוכין, עבודה־זרה, כי כל העבודות זרות תחובים בממון, בחינת (בראשית ג, יז): "בעצבון תאכלנה" - עצבות ומרה שחורה וכו'. ולהפך, מי שעושה משא ומתן באמונה, הוא מקשר באנפין נהירין, בחינת חיים, בחינת אמת וכו', עין שם. ואיתא שם, שהמשקע בתאות ממון הוא תמיד בעל חוב, כי עבודה־זרה נקראת "חובה" - שמכרעת הכל לכף חובה וכו', עין שם היטב.