# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/12/

וזה בחינת המשפט של ראש־השנה, שכל אדם נכנס לפניו יתברך לדין ומשפט, כמו שכתוב בראש־השנה במשנה (א, ב): 'כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון', וסימי שם: 'תאנא, וכלן נסקרין בסקירה אחת, שנאמר (תהלים לג, טו): "היצר יחד לבם" וכו'. ופרשו שם, שמוסב למעלה לפסוק (יד): "ממכון שבתו השגיח אל כל ישבי הארץ היצר" וכו'. והענין תמוה לכאורה: מאחר שכלם נסקרין בסקירה אחת, כי השם־יתברך כל יכול, ויודע הרבה בידיעה אחת, מה שא י אפשר לשכל אנושי להשיג, כמובא. אם כן גם בתחלה למה נכנסין אחד אחד כבני מרון? והלא הוא יודע את מעשה כל אחד בידיעה אחת, והיה יכל לשפטם גם בתחלת דין כמו בסוף, שכלן נסקרין בסקירה אחת?!

אך עקר המשפט הוא אמת - כי משפטו אמת. ואפלו במשפט שלמטה עקר מצות המשפט הוא לשפט אמת, להציל העשוק והנגזל שבא עליו חברו לגזלו בעולה ושקר - לעשות בהם משפט אמת, כמו שכתוב (זכריה ח, טז): "אמת ומשפט שלום שפטו", רק בבני אדם יש שופטים שמטין המשפט בשקר שהם מחריבין העולם, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (אבות א, יז): 'על שלשה דברים העולם עומד: על הדין ועל האמת ועל השלום' וכו'. אבל הוא יתברך משפטו אמת תמיד, כי עקר כונתו יתברך לדון ולשפט את כל העולם במשפטיו הישרים והאמתיים, באפן שיבוא כל אחד אל התכלית הטוב הנצחי, שהוא להכלל בו יתברך, שהוא בחינה הנ"ל, שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזה עקר התכלית הטוב שבשביל זה נברא הכל. ובזה תלוי כל התורה, כי על־ידי כל מצוה ועבודה נכללין בו יתברך. ולהפך, על־ידי כל עברה ופגם נתרחקין ועושין פרוד בין קדם הבריאה לאחר הבריאה וכנ"ל, כי כל התורה היא בחינת אמת, כמו שכתוב (מלאכי ב, ו): "תורת אמת" וכו' ועל־ידי אמת נמשך עיני השגחתו יתברך, וכמו שמבאר במקום אחר, שעקר המשכת השגחה שלמה על־ידי התורה וכו', שעל־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל.

ועל זה דנין את האדם בראש־השנה, וכן ביום הדין הגדול שפוסקין עליו המשפט שכר או ענש כפי מעשיו, באפן שסוף כל סוף יוכל להכלל בקדם הבריאה שזה תכליתו, כי כל הענשים, רחמנא לצלן, שהשם־יתברך מעניש במשפטיו הישרים, עקר הענש, רחמנא לצלן, הוא בשביל זכוך, כדי שיזדכך על־ידי הענש הזה, כדי שיוכל בסוף להכלל במקום שצריך להכלל כפי מעשיו, כפי מה שישאר ממנו אחר הזכוך. ולהפך, הצדיק מקבל שכר וענג ומתענג על ה', ועולה בכל פעם מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שנכלל בשלמות בכל קומתו למעלה למעלה עד תחלת שרש הכל, שהוא בחינת קדם הבריאה, אשרי לו! אבל על כל פנים, הכל כאשר לכל צריכים לחזר ולהכלל למעלה בקדם הבריאה, רק אף־על־פי־כן יהיה חלוק גדול אפלו בין הצדיקים גמורים כפי מעלתו, מכל שכן בין צדיק לבינוני, מכל שכן וכל שכן בין צדיק לרשע, ואפלו ברשעים עצמן יהיה חלוק גדול בין כל אחד ואחד. ועל־כן הזהירו רבותינו ז"ל (יומא כב:): "אל תרשע הרבה" וכו'. וכמובן בדבריו ז"ל בסוף התורה הנ"ל על פסוק (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך" וכו' מה שמבאר שם, שבענין זה יש קשיא וכו', עין שם.

ובשביל זה עקר המשפט של ראש־השנה, כי משפטו אמת ועל־ידי אמתת משפטו יוכל להכלל בבחינת קדם הבריאה, זה על־ידי עשירות וזה על־ידי עניות, זה על־ידי שנגזר עליו לחיות, וזה על־ידי מיתה. וכן בשאר המשפטים, כי משפטיו יתברך עמקו מאד וגוזר משפט על כל אחד בראש־השנה באפן שיהיה לו בחירה כפי מדרגתו, והשם־יתברך צופה ומביט עד סוף האחרון ואפלו עד סוף כל הדורות, וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח (שמואל ב' יד, יד), ונותן משפט על כל אחד באפן שאיך שיהיה איך שיתנהג, ישוב בסוף לקדם הבריאה, אך הרשע אם יחזיק במעשיו ולא ישוב - יצטרך לענשים קשים ומרים מאד ולגלגולים רבים. ולבסוף לא ישאר ממנו כי־אם איזה נקדה בעלמא, עד שיש שיכלו לגמרי בסוף ולא ידעו מהטוב האמתי כלל, אבל על כל פנים הכל צריכים לחזר לקדם הבריאה, ואז יראו החלוק שבין צדיק לרשע וכו'.

ועל־כן בעת שנכנסין למשפט כל אחד עובר לפניו בפני עצמו כבני מרון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה פרק א מ"ב), כי השם־יתברך דן את כל אחד ברחמיו כפי מעשיו שבחר לו. וכל בחירתו היתה על־ידי השנויים רבים שנעשו אחר הבריאה, אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפעל שהתחיל הרבוי וכנ"ל. ועל־ידי־זה עקר הבחירה כנ"ל, ועל־ידי־זה עקר חקור דין שלמעלה ביום הדין, כי השם־יתברך דן ברחמיו כל אחד לפי מקומו, כמו שמבאר במקום אחר (סימן א תנינא). ויודע באיזה שנוי דעה נפל על־ידי הרבוי של אחר הבריאה הנ"ל, שעל־ידי־זה בא למעשיו. וכמו כן הוא שופט אותו בצדק ואמת. ועל־כן בהכרח שיעברו לפניו כל אחד בפני עצמו, שזה בחינת רבוי ושנויים, שזהו בחינת יציאת הבריאה מכח אל הפעל, שהתחיל הרבוי והשנויים וכו', שמשם כל מעשה האדם, וכמו כן הוא חקור דינו ומשפטו וכנ"ל, אבל כשהשם־יתברך מוציא גמר משפטו ועקר המשפט הוא אמת, כדי שעל־ידי המשפט אמת ישוב בסוף לשרשו – לקדם הבריאה וכנ"ל, על־כן בגמר המשפט כלם נסקרין בסקירה אחת שכולל כלם יחד, כי זה עקר המשפט אמת, שישוב הכל לשרשו, לקדם הבריאה, ששם כלו אחד כנ"ל, רק אף־על־פי־כן יהיה חלוק עצום בין כל אחד ואחד כפי מעשיו, רק שאי אפשר להבין זאת וכנ"ל, והבן היטב.