# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/13/

וכל ימי חיי האדם יש לו בחירה, וזה עקר המשפט של ראש־השנה - שגוזרין עליו שיתנהג עמו בשנה הזאת באפן שיהיה לו בחירה כרצונו - שיוכל לזכר ולהבין על־ידי מה שיתנהג עמו, אם לטוב ואם להפך, חס ושלום, איך לשוב להשם־יתברך אם ישום לבו אל תכליתו הנצחי. ועל זה צריך לשום כל מגמתו בכל השנה כלה, בפרט בתחלת השנה בעשרת ימי תשובה, בפרט בראש־השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה. ועקר התקון הוא אמת, שצריך להאמין בהאמת שהכל אחד, כי צריכים להאמין בהשגחתו יתברך בפרטיות, שהוא יתברך צופה ומביט ומשגיח על כל אחד ואחד בפרטיות כפי מקומו ושעתו וענינו ועל־ידי השגחה הכל אחד, אחר הבריאה כמו קדם הבריאה כנ"ל.

ועל־ידי־זה יכול לדבק את עצמו להשם־יתברך ולהיות נכלל בו יתברך מכל מקום, שהוא בבחינת (תהלים קלט, ו־ז): פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וגו' ואנה מפניך אברח - שדוד המלך מתמיה, שאי אפשר להבין איך יצאה הבריאה מכח אל הפעל ונעשה רבוי, שעל־ידי־זה נעשה התרחקות, חס ושלום, שהוא בחינת בריחה, שבורחים מהשם־יתברך, חס ושלום, אבל באמת אנה מפניך אברח ? כי אני מאמין בהאמת שהכל אחד כמו שסים והולך: אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, אשא כנפי שחר וכו' גם שם ידך תנחני וכו' עד שחזר וסים: אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד; כי באמת אני מאמין בהשגחה שהכל אחד עתה כמו בתחלה קדם הבריאה, רק שזה פליאה דעת נשגבה וכו', בחינת נוראות נפליתי נפלאים וכו', איך מתקים העולם ואיך יצאה הבריאה מכח אל הפעל ואסור לחקר בזה כלל. אבל על כל פנים אני מאמין בהאמת בהשגחתו יתברך שעיניו יתברך צופות בכל מקום, בחינת "אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול" וכו', וכמו שכתוב (משלי טו, ג): "בכל מקום עיני ה' צופות טובים ורעים" וכו' ועל־כן אנה מפניך אברח, כי הכל אחד בחינת כלו טוב, כלו אחד. ועל־ידי־זה אני אוחז עצמי בהשם־יתברך תמיד, כי נפשי יודעת מאד האמת, אף־על־פי שאי אפשר להבין כל זה, כמו שאמר בעצמו: נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד. וביותר צריכין לשום לב לזה בראש־השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום תחלת מעשיו וכנ"ל. ועל־ידי־זה יצא משפטו לאור לטוב, כי על־ידי־זה עקר התקון, וכל זה זוכין על־ידי שבאים אז לצדיקי אמת וכנ"ל.

וזה שאמר: אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח; כי תחלת יציאת הבריאה מכח אל הפעל זה בחינת הליכה, כי עדין לא נתרחקה הרבה הבריאה מקדם הבריאה, ועל־כן הוא בחינת הליכה, כמו אחד שהתחיל לילך מחברו שעדין אינו רחוק ממנו, אבל אחר־כך כשנשתלשלה הבריאה יותר ויותר ונתרחקה מקדם הבריאה יותר, ואז נתרבה אחיזת השקר יותר, שעל־ידי־זה עקר הרחוק כנ"ל - זהו בח ינת בריחה, שעל־ידי־זה מתרחקין יותר ויותר. וכל ההתרחקות של הרחוקים מהשם־יתברך נמשך מבחינת כפירות, שמשם עקר כח היצר־הרע, כמו שמבאר כבר כמה פעמים.

ועקר היצר־הרע שהוא בחינת כפירות - נמשך רק מבחינה הנ"ל, שהוא בחינת הטהרה, שהוא מתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפעל כנ"ל, כי מחמת שזה אי אפשר להבין בשכל אנושי כלל, על־כן נתעו ונבוכו התועים עד שנתרחקו כמו שנתרחקו, אבל דוד המלך שמדתו אמונה־מלכות, כמו שכתוב (תהלים פט, כה): "ואמונתי וחסדי עמו", מתמיה ואומר, שבאמת איני יכול להבין אנה אלך מרוחך – איך יצאתי מכח אל הפעל בתחלת הבריאה שהוא בחינת הליכה, כי בודאי אי אפשר להבין זאת, רק אני מאמין באמונה שלמה שהכל מהשם־יתברך, כי הוא בנפלאותיו ברא הכל והוציא הכל מכח אל הפעל, וגם עתה הוא משגיח על הכל בהשגחה פרטית. ועל־כן אנה מפניך אברח - שהוא בחינת התרחקות יותר, בחינת בריחה, כי בודאי אי אפשר לברח מפניך, כי אני מאמין שהכל אחד, אף־על־פי שאי אפשר להבין זאת.

וזהו אנה מפניך אברח – 'פנים' זה בחינת עיני השגחתו, בחינת (במדבר ו, כה): "יאר ה' פניו אליך", בחינת (תהלים קב, ג): "אל תסתר פניך ממני" וכו', הינו מאחר שאני מאמין שפני השגחתו צופים בכל העולם מראש ועד סוף, ואחר הבריאה הוא כמו קדם הבריאה, על־כן פליאה דעת ממני נשגבה וכו' אנה אלך מרוחך - שהוא תחלת יציאת הבריאה מכח אל הפעל, ועל־כן אנה מפניך אברח - כי פני השגחתו בכל מקום, שעל־ידי־זה הכל אחד אחר הבריאה כמו קדם הבריאה וכנ"ל. וכל זה בחינת ראש־השנה שאז נמשך השגחתו ביותר, כמו שכתוב (דברים יא, יב): "עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", כי המשפט של ראש־השנה זהו בחינת השגחה, שאנו מאמינים שכל מה שמתנהג עם האדם בכל השנה, הכל בהשגחתו יתברך כפי המשפט שנגזר עליו בראש־השנה. וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (ראש־השנה ח.) על פסוק זה: "עיני ה' אלהיך" וכו' - 'בראש־השנה נדון מה יהא בסופה'. וזה עקר בחינת ראש־השנה להמשיך על עצמו אמונת השגחתו יתברך, שזה זוכין על־ידי שממשיכין עצמו אל נקדת האמת, שהוא צדיק האמת. ועל־ידי־זה נכלל הכל באחד, שזה עקר תקון התשובה שאנו צריכין בראש־השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, וכנ"ל.