# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/14/

וזה בחינת גדל מעלת ההליכה לצדיקי אמת לשם שמים, לא לשם כבוד וקנטור ומחלקת, חס ושלום, כי ההליכה ברגלין. ועקר שלמות התקון הוא על־ידי הרגלין, כי עקר כל התקונים תלויים בזה העולם העשיה הגשמי, שהאדם הבעל־בחירה נברא בזה העולם הגשמי דיקא, כדי שידבק את עצמו בהשם־יתברך מגשמיות זה העולם דיקא, ועל־ידי־זה יעלה זה העולם עם כל העולמות כלם התלויים בו למעלה למעלה עד שיכלל הכל בבחינת קדם הבריאה וכנ"ל. וזה העולם בכללו נקרא רגלין, כמו שכתוב (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי". ושם עקר האמונה שנקראת רגלין, כמו שמבאר במקום אחר. כי צריכין להאמין שהשם־יתברך בעצם נפלאות רוממותו יתברך עד אין חקר, הוא צופה ומביט בהשגחה פרטית בזה העולם הגשמי עד תכלית תכלית דיוטא התחתונה, כמו שאומרים 'אין דבר נעלם ממך' וכו' (תפלות יום הכפורים) וכמו שכתוב (תהלים קיג, ה): "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ" וכו'. ועל־ידי אמונת ההשגחה, על־ידי־זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שזה עקר התקון וכנ"ל. ועל־כן אשריהם הרגלים שהולכים לדבר מצוה, מכל שכן כשנוסע והולך להצדיקי אמת והנלוים אליהם, כי הצדיק האמת כבר זכה על־ידי אמתת עבודתו להכלל הכל בקדם הבריאה, כי כבר הגיע ל'אבני שיש טהור' הנ"ל. ומי שזוכה לנסע ולילך אליו וההליכה היא ברגלין, על־ידי־זה מגביה בחינת רגלין שהוא בחינת זה העולם העשיה, בחינת "והארץ הדם רגלי". מגביה הכל להשם־יתברך וכולל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזה עקר כל התקונים, כנ"ל.

ועל־כן העקר לנסע ולילך על ראש־השנה, כי אז בראש־השנה צריכין לעסק בזה ביותר מחמת שאז נברא העולם. ועל־כן הוא ראשון לתשובה לתקן כל הפגמים על־ידי־זה וכנ"ל. ועל־כן היו נוהגין בכל הדורות לילך להרב, כי מעלה יתרה כשהולכין אליו, כי על־ידי ההליכה בעצמה מתקן הרבה וכנ"ל.

וזה בחינת "שמחתי באמרים לי בית ה' נלך עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (שם קכב, א־ב). וזה בחינת מעלת העולים לרגל, שנאמר עליהם (שיר השירים ז, ב): "מה יפו פעמיך בנעלים", כי ירושלים שם הבית המקדש ששם נקדת האבן שתיה שממנו השתת העולם, שדרך שם חוזר ונכלל זה העולם בשרשו בבחינת קדם הבריאה. ועקר התקון על־ידי הצדיק שהוא יסוד העולם בחינת אבן שתיה, בחינת "כי לה' מצקי ארץ וישת עליהם תבל" (שמואל־א ב, ח), וכמו שמבאר במקום אחר (סימן סא).

וזה "ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו" (תהלים קכב, ג), שהיא ירושלים שלמעלה וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ה.), הינו בחינת כלליות התחתון בעליון - ירושלים שלמטה בירושלים שלמעלה, שעל־ידי־זה נכללין בקדם הבריאה, שזה עקר התקון וכנ"ל. וזהו "שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך" וכו', כי עקר תקון זה הוא על־ידי שלום ואחדות ולבטל כל ההתנגדות אל האמת, שהוא עקר הרע והטמאה שנמשך מהשקר שיונק מהרבוי כשאין מבטלין אחיזתו בשרשו כנ"ל. ועל־כן הנחש שהמשיך השקר בעולם וגרם כל המחלקת והפרוד, על־כן נתקלל ברגליו, כמו שכתוב (בראשית ג, יד): "על גחנך תלך", כי שקר אין לו רגלים (וכמו שמובא בתקוני זהר כב דף סו, עין שם). ועל־כן עקר פגם של השקר ובעלי רכילות ולשון הרע הוא ברגלין, כי נקראים 'הולכי רכיל', כמו שכתוב (ויקרא יט, טז): "לא תלך רכיל בעמך". וכמו שפרש רש"י שם: בכל מקום מצינו רכילות בלשון הליכה, בלשון רגל, כמו 'לא רגל על לשונו', כי עקר פגם הלשון הרע ורכילות שנמשך על־ידי השקר, שמהם כל המחלקת והפרוד - הוא בבחינת רגלין, שמפרידין הרגלין מהראש, שעושין פרוד בין זה העולם, שהוא בחינת רגלין, ובין ראשית נקדת הבריאה, שעל ידה נכללין בקדם הבריאה.

ועל־כן בראש־השנה שאז צריכין להכלל בהראש, ועל שם זה נקרא ראש־השנה. ועל־כן צריכין לבוא להצדיק שהוא בחינת הראש בחינת, ראש בית, בחינת ראש בני ישראל האמתי, על־כן צריכין לנסע ולילך אליו דוקא, כי על־ידי־זה מתקנים ומעלין בחינת הרגלין, ומכניעין ומבטלין בחינת הרגלין דקלפה שהם ההולכי רכיל ובעלי לשון הרע המרבין מחלקת בישראל, כי על־ידי שבאין להצדיק זוכין לאמת, שעל־ידי־זה ממשיכין ההשגחה בשלמות מראש ועד סוף, עד סוף העולם העשיה הזה שהוא בחינת רגלין, שעל־ידי־זה נכלל הסוף בהראש, סוף תכלית גשמיות כל העולם שהוא בחינת רגלין נכלל הכל בהראש, בבחינת קדם הבריאה ונכלל הכל באחד, שזה עקר התקון וכנ"ל.