# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/16/

על־פי התורה "אמר רבי עקיבא" הנ"ל, יתבאר המדרש הפליאה מאד וזה לשונו (מדרש רבה בראשית פרשה ח): 'אמר רבי סימון, בשעה שבא הקדוש־ברוך־הוא לברא את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות, מהם אומרים, אל יברא, ומהם אומרים, יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה, יא): "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו", חסד אומר, יברא, שהוא גומל חסדים. ואמת אומר, אל יברא, שכלו שקרים, צדק אומר, יברא, שהוא עושה צדקות, שלום אומר, אל יברא, שהוא כלו קטטה. מה עשה הקדוש־ברוך־הוא? נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב: "ותשלך אמת ארצה". אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש־ברוך־הוא, רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייא שלך (ופרש ה'מתנות כהנה': "חותם", שחותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת). תע לה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב, "אמת מארץ תצמח"', עד כאן לשונו. והוא תמוה מאד, איך שיך שהשם־יתברך ישליך אמת לארץ, שהוא עקר חותמו? עד שהצרכו מלאכי השרת לשאל ולבקש מה אתה מבזה תכסיס וכו'?! וגם קשה מאד להבין איך יהיה מחלקת בין מדת האמת ובין השם־יתברך? כי מאחר שהשם־יתברך אמתת רצונו לברא את האדם, כמו שראינו סוף המעשה, שבראו, אם כן איך שיך שהאמת יקטרג על זה?!

אך זה כלל גדול, שכל הבריאה היתה בגין דישתמודעין ליה (זהר בא מב.), כדי שנזכה לדעת ולהכיר אותו יתברך. ועקר הבריאה הוא האדם, הינו בני ישראל הצדיקים אשר רק הם זוכים להכירו באמת, על־ידי שיש להם בחירה ועומדים בנסיון וצרוף בזה העולם הגשמי הרחוק ממנו יתברך מאד, כי השם־יתברך סתים ונעלם בתכלית ההעלם כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל, כמו שאמר אליהו (תקוני־זהר יז:), ושער בדעתו, שאי אפשר לשום מלאך ושרף ולשום נברא להשיג אמתתו, כי־אם נפשות ישראל על־ידי שירדו לזה העולם הגשמי ויהיה להם בחירה ויעמדו בנסיון. ועל־ידי־זה דיקא יזדככו ויצטרפו עד שיזכו להשגת אלקותו, מה שאין שום מלאך ושרף יכול לזכות, כי זה התכלית והסוף של ישראל שיזכו להשגת אלקות, עד שהמלאכים יקבלו וילמדו מהם, כמו שפרשו רבותינו ז"ל (בבא בתרא עה:) על פסוק (במדבר כג, כג): "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" – 'עתידין צדיקים שיהיה מחצתן לפנים ממלאכי השרת' וכו', אבל זאת ההשגה שישיגו הצדיקים אז אין יודע עתה שום מלאך ושרף.

ועל־כן קטרגו המלאכים על בריאת האדם, כי כמו שהמלאכים אין יכולים להשיג אותו יתברך, כמו־כן אין יכולין להבין ולהשיג פנימיות דעתו וחכמתו יתברך, כי הוא יתברך ודעתו אחד, כידוע (שומר אמונים הקדמון). וכמא מר המשורר (תהלים צב, ו): "מאד עמקו מחשבותיך". והמלאכים נקראים בשם 'חסד' על שם מדת החסד. וכן יש שנקראים 'אמת', כי נמשכים ממדת אמת וכן כלם. ומחמת שאי אפשר לעמד על סוף דעתו של השם־יתברך - על־כן היה מחלקת גדולה בין המלאכים בענין בריאת האדם. ואפלו המלאכים הנקראים אמת, שמדתם אמת, קטרגו על בריאתו, כי אף־על־פי שמדתם אמת וחפצים רק באמת, אף־על־פי־כן לא יכלו להגיע ולהשיג סוף תכלית האדם שיוכל לבוא למעלה גבה כזאת, להשיגו ולהכירו יתברך יותר מכל המ לאכים. על־כן קטרגו על בריאתו, אדרבא, מחמת גדל אמתתם של אלו המלאכים על־ידי־זה דיקא קטרגו על בריאתו, כי לפי עצם אמתתם לא יכלו לסבל שיהיה נברא האדם שכלו שקרים, כמו שכתוב במדרש הנ"ל.

כי יש כמה בחינות בענין האמת, כי אמת הוא אחד, כנ"ל בהתורה הנ"ל, אבל צריכין יגיעה גדולה להשיג האמת לאמתו עד תכליתו, כי אפלו בחכמות שבזה העולם קשה להשיג האמת, כאשר הודו כל חכמי המחקר שחוקרים כל־כך בחכמות, ועדין אינם יודעים בברור שום חכמה על אמתתה [מלבד חכמת המספר וההנדסה], מכל שכן בחכמת השגת אלקותו יתברך, שזה אי אפשר להשיג בשום חכמה ושכל, כי־אם על־ידי יגיעות ועבודות של צדיקי אמת שעומדים בנסיון וצרוף בכל תאוות עולם־הזה, שרק הם זוכים להשיג באמת השגת אלקות עד שיזכו להכירו לעתיד, עד שכל המלאכים יצטרכו לקבל מהם וכנ"ל.

ומחמת שקשה להשיג האמת לאמתו - על־ידי־זה נתרבה המחלקת, ועקר המחלקת על־ידי האמת בעצמו, שכל אחד סובר שאצלו האמת, כי בענין האמת והשקר יש כמה בחינות, יש שהוא שקרן גדול ורמאי גמור ויודע בעצמו שקריו, אך הוא מטעה הבריות ומחפה השקר באמת, כי גם השקרן גמור בהכרח שיאמר איזהו אמת בתחלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה לה.): 'כל שקר שאין אמת בתחלתו, אין מתקים בסופו' וכו', אבל יש שאינו שקרן כל־כך, רק שעל־ידי שאינו זך במעשיו כראוי, על־ידי־זה נטה דעתו מטעות לטעות עד שנתהפך האמת אצלו, עד שאומר לרע טוב ולטוב רע וסובר שכך הוא האמת. ובענין זה יש כמה חלוקים, יש שטעותו דק, ויש שטעותו דק מן הדק מאד, עד שמצאנו כמה צדיקים גדולים שטעו לפעמים באיזה דין והנהגה, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל הרבה. ובודאי כונתם היתה רצויה לשמים באמת, אבל טעו עצמן לפעמים, בפרט בענין מחלקת, כי ברית כרותה ללשון הרע, עד ששאול המלך שהיה צדיק גדול מאד, כבן שנה בלא חטא (יומא כב:), ועל־ידי רבוי לשון הרע טעה, עד שהרג נב עיר הכהנים וכו' וכיוצא בזה הרבה, כי בזה העולם נפל האמת מאד, עד שאפלו צדיקים גדולים וחכמים אמתיים - קשה להם לעמד על האמת לאמתו.