# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/24/

ואפלו מי שנשמר מזה והולך בתמו ואינו מחזיק במחלקת על אחרים, גם הוא צריך לזהר לזכר היטב ענין הנ"ל, שיזהר מאד מאד שהאמת לא ירחיק אותו, חס ושלום, מהשם־יתברך ותורתו הקדושה, כי כל ההתרחקות והנפילות שבדעתו הכל על ידי האמת, מחמת שיודע בעצמו האמת שפגם וקלקל, בפרט מי שיודע שקלקל הרבה מאד, וגם עתה הוא כמו שהוא. ועל־כן אומר בדעתו: "הלא אני יודע האמת בעצמי עצם קלקולי"! ועל־ידי־זה נופל בדעתו ומתרחק כמו שמתרחק, רחמנא לצלן. נמצא, שכל התרחקותו ונפילתו הוא על־ידי האמת, אבל באמת צריכין להתרחק מאמת כזה, כי לא כך הוא האמת, רק צריכין לידע שאין אנו יודעים כלל. ואם לא זכינו לבוא לתכלית הידיעה אשר לא נדע - שזה עמק ונעלם מאד, אבל על כל פנים, אנו אין יודעים בפשיטות כלל, רק זה אנו יודעין באמת שהשם־יתברך אמת ותורתו אמת. והוא יתברך גלה לנו על־ידי צדיקיו האמתיים עצם חסדו ורחמיו עד אין חקר וכמבאר בדברינו הרבה מזה. וזה עקר האמת, וכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי מאד עמקו מחשבותיו יתברך, והוא יודע יצרנו כי עפר אנחנו, ויקר בעיניו מאד כל תנועה והעתקה כחוט השערה שאדם ממשיך עצמו להשם־יתברך בזה העולם הגשמי מאד, וכל מה שהוא רחוק ומגשם יותר - כמו כן יקר בעיניו יותר כל תנועה והמשכה אליו יתברך ממקום רחוק כזה. וזה עקר האמת בבחינת "אמת מארץ תצמח". 'מארץ' דיקא וכנ"ל.