# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/33/

ועל־ידי כל זה שדבר עמו השם־יתברך והאיר בו השגת הדעת האמתי, עד שבטל דעתו והלך בשליחותו יתברך ופעל פעלתו באמת, וגאל אותנו ממצרים, ונתן לנו את התורה וכו'. על־ידי כל זה הבין מרחוק עצם חסדיו יתברך עד אין־סוף ותכלית, שאי אפשר להשיג כלל עצם כונת אמתתו יתברך, עד שהבין, שאפלו בתקף כעסו וחרון אפו של השם־יתברך, חס ושלום, גם אז צריכין להתפלל אליו יתברך, כי עצם אמתת כונתו אי אפשר להשיג כלל, ואיך שהוא רצונו שנבקש ונתפלל ונתחנן לפניו, כי עצם אמתת חסדו ורחמנותו אי אפשר להשיג כלל וכנ"ל. ועל־כן אחר מתן תורה כשבאו ישראל לידי אותה מעשה של העגל, עד שחרה אפו יתברך מאד - "ויאמר להשמידם" (תהלים קו, כג), חס ושלום, אז הבין משה לבלי להסתכל על פשטיות האמת הנראה כפי דעת האדם ומשפטו, שנראה שבודאי כונת השם־יתברך לענשם, חס ושלום, כראוי לפי המעשה הרע הזה שמגיע לכלותם, חס ושלום, אבל באמת לאמתו אינו כן. ועל־כן אז התחזק משה ולא הסתכל על שום סברות אמתיות לפי הדעת הפשוט שראוי, חס ושלום, לבוא עליהם מה שראוי, רק סלק האמת הזה, והתחזק בתפלה מאד מאד עד שנחלה, כמו שכתוב (שמות לב, יא): "ויחל משה". וכמו שדרשו רבותינו, זכרונם לברכה (ברכות לב.), שהרבה להתפלל כל־כך עד שאחזתו אחילו.

ואז נתרצה השם־יתברך למשה "וינחם על הרעה" וכו'. ואז למדו השם־יתברך סדר התפלה וסדר לפניו י"ג מדות של רחמים, ושם גלה לו האמת לאמתו, שעצם אמתתו יתברך הוא רבוי רחמיו וחנינותו, ורב חסדו לנצח שאינו נפסק לעולם, שזה עקר האמת, כמו שכתוב שם (שמות לד, ו): "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". הינו שבחינת "רחום וחנון ארך אפים ורב חסד" - זה עקר האמת של השם־יתברך, כי רחמיו אינם כלים לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שהבטיחו אז שאינם חוזרות ריקם, הינו כנ"ל. כי עקר האמת של השם־יתברך הוא שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם, יהיה איך שיהיה, תמיד תמיד מועיל תפלה ותחנונים וצעקה ושועה להשם־יתברך, שכל זה הפך האמת של המלאכים, שלפי אמתתם אמרו: מה אנוש כי תזכרנו וכו'. אבל הצדיקים כמו משה והנמשכים אחריו - טרחו ויגעו עד שהשיגו שאחר כל הכעסים שמכעיסים אותו יתברך - עדין רחמי אמתתו אינם כלים לעולם.

ובכל דור ודור נמצאים צדיקים וכשרים הנמשכים אחריהם שמתחזקים בתפלה תמיד, ועל־ידי־זה הם ממתיקים כל הדינים שבעולם, ומבטלים כל הגזרות רעות מישראל ומכניסים הדעת האמתי בישראל להתחזק בתפלה ותחנונים תמיד, כי זה עקר האמת לאמתו, כמו שכתוב (תהלים קמה, יח): "קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת". וכתיב (תהלים סט, יד): "ואני תפלתי לך ה' וכו' ברב חסדך ענני באמת ישעך". 'באמת' דיקא, כי אני מאמין שבאמת לאמתו, גם עתה עדין אתה חפץ להושיעני, על־כן אני מתחזק ומתפלל: "ענני באמת ישעך", וכנ"ל.

והבן היטב היטב כמה וכמה צריכין להתחזק בתפלה תמיד, יהיה איך שיהיה. וזהו בעצמו בחינת שבירת הלוחות שכתבנו לעיל (באות כח). כי כל זה הבין משה אחר־כך על־ידי מה שרמז לו השם־יתברך בפרשת 'וארא' וכו', וכנ"ל.