# לז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/37/

וזה בחינת הבדלה במוצאי שבת, שעל־ידי־זה דיקא ממשיכין הקדשה של שבת לששת ימי החל, כי שבת בחינת עצם האמת, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (ירושלמי דמאי פרק ד, הלכה א): שאפלו עם הארץ ירא לשקר בשבת. ועל־כן שבת הוא בחינת תכלית עולם־הבא, שאז יהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, בחינת 'אב ובן כחדא', כי עקר הכלליות הוא על־ידי האמת כנ"ל בהתורה הנ"ל. וששת ימי החל הם בחינת אחר הבריאה, כי הם ימי המעשה שבהם יצאה הבריאה מכח אל הפעל. וכל הבריאה היה על־ידי אמת, כמו שכתוב: "בראשית ברא אלקים", סופי תבות 'א'מ'ת (בעל הטורים). אך אף־על־פי־כן, תכף שיצאה הבריאה מכח אל הפעל נמשך רשם על אחיזת השקר כנ"ל, ועל־כן יש בששת ימי החל איזה אחיזה להשקר. ועקר תקונו על־ידי שבת, שהוא בחינת הצדיק האמת, שהוא שבת דכלהו יומא (זהר נשא קמד:), שהוא בחינת עצם האמת, כי צריכין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל. וכן צריכין להמשיך קדשת הצדיק האמת על כל ההמון עם בני ישראל, שהם בבחינת חל נגדו, דהינו להאיר בהם האמת שהוא עקר הקדשה כנ"ל.

אבל עקר המשכת האמת, שהוא הקדשה של שבת על ימי החל, שהוא בחינת המשכת קדשת הצדיק האמת על כל ההמון עם, הוא דיקא על־ידי בחינת הבדלה, על־ידי שיודעין להבדיל בין הקדש ובין החל, בין שבת לששת ימי המעשה, בין הצדיק לההמון עם, שיודעין שיש הבדל גדול בין עצם האמת של שבת, שהוא בחינת הצדיק האמת ובין האמת של ימי החל, שהם בחינת ההמון עם. כי אף־על־פי שגם כל חיותם ותקונם וקיומם על־ידי האמת, אבל אי אפשר להם להשיג ולהבין בדעתם אמתת דעתו של הצדיק האמת שהוא בחינת שבת, כי מאד עמקו מחשבותיו, רק עקר האמת של ההמון עם, בחינת ימי החל, לידע שהם רחוקים מלהשיג ולהבין אמתת הדעת, רק צריכין להתחזק באמונה כנ"ל, וזהו עקר האמת שלהם. נמצא, שדיקא על־ידי הבדלה ממשיכין הקדשה משבת לימי החל, מהצדיק לההמון – עם, והבן מאד.