# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/4/

וגמילות חסד והלואת חן גדולה יותר מן הצדקה, כי גמילות חסד בין לעניים בין לעשירים (סכה מט:), ועל־ידי־זה קונה אהבה ושלום עם הכל, שזה העקר, כי גדול השלום שמבטל אחיזת היצר־הרע וכנ"ל. ועקר מעלת ההלואת חן הוא ההמתנה שממתין לחברו עד אשר ישלם לו, שעל־ידי־זה מבטל את בחינת הזמן ונכלל בבחינת למעלה מהזמן, שזהו כלל כל התורה שצריכין להמתין, כי 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא' (קדושין לט:), כי "היום לעשותם" (דברים ז, יא) - 'ולמחר לקבל שכרם' (ערובין כב:), שעל־ידי־זה נכלל בבחינת למעלה מהזמן, כי בודאי אם היה האדם רואה שכר המצוות בזה העולם - לא היה נסיון ובחירה כלל, בפרט מצות צדקה, אם היה האדם רואה שעל־ידי הדינר שנותן להעני נשפע לו מיד אלף אדומים, מי פתי שלא יתן צדקה ולא יחטף משא ומתן כזה?! והלא האדם נותן על משא ומתן מאות ואלפים בשביל ספק רוח חלק מעשרה, ולפעמים יש הפסד ויש לו יגיעות גדולות ועצומות מאד. ומי לא יחטף רוח כזה, שעל ידי דינר אחד שיתן לעני ירויח אלפים בזה העולם מהפרות מלבד הקרן הקימת לו לעד?! אך עקר הבחירה והנסיון הוא ההמתנה, מחמת שאין רואים בעינם השכר, ויש לפעמים שמאהבת האדם גונזין לו גם הפרות לעולם־הבא לטובתו, או בשביל כפרת עוונות, וכיוצא, על כן עקר שכר הצדקה הוא האמונה שמאמין בהשם־יתברך וממתין לו, בבחינת (משלי יט, יז): "מלוה ה' חונן דל". והעקר לבטל הזמן, שעל־ידי־זה יש לו כח להמתין, כי צריכין לשום לבו אל האמת שהזמן פורח ושט מאד מאד, כאשר רואין בחוש, ולהאמין, שבאמת אין שום זמן כלל. והעקר הזמן על־ידי הסתלקות הדעת בשביל הנסיון והבחירה כדי לקשר הזמן לבחינת למעלה מהזמן, על־ידי צדקה ומעשים טובים, על־ידי שמאמין בהשם־יתברך ועושה צדקה וגמילות חסד וממתין לה' כנ"ל. נמצא שעקר מעלת הצדקה וגמילות חסד הוא ההמתנה, שעל־ידי־זה מקשר עצמו לבחינת למעלה מהזמן ומבטל כל השנויים וכו', כנ"ל.

ועל־כן עוון הרבית חמור מאד מאד, כי הרבית הוא אגר נטר - שנוטל ש כר בשביל המתנת מעותיו שמלוה לו. ובזה מגביר אחיזת הזמן ביותר, ומגביר הרע הנאחז בשנויים הנאחזים בהזמן, מאחר שאינו מאמין להשם־יתברך - להמתין לחברו ההלואה ולגמל עמו חסד, שעל־ידי־זה הוא מבטל הזמן הנאחז בהממון ביותר כנ"ל. ועל כן פגם עוון הרבית גדול מאד ונחשב ככופר בכל התורה כלה (בבא מציעא עא.). כי כל קיום התורה תלויה בזה - לבטל הזמן שמשם כל השנויים, שמשם כל אחיזת היצר־הרע כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שם), שנחשב ככופר ביציאת מצרים, כי ביציאת מצרים היה שדוד המערכות שעל ידם מתנהג הזמן. ועל כן היה אז בחינת בטול הזמן וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהראשי פרקים (לקוטי תנינא סימן עט): שבקריעת ים סוף היה בטול הזמנים. ועל כן בליל שמורים היה "לילה כיום יאיר", כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שזהו בחינת בטול הזמנים שמשם כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה שהיה למעלה מהזמן, כמו שמובא (זהר משפטים קכ.): " מ' ה ש' היה ה' וא שיהיה" (קהלת א, ט), ראשי תבות: 'משה', כמו שכתוב שם בהראשי פרקים הנ"ל. ועל־ידי־זה זכו לקבלת התורה, שעל ידה זוכין להכלל למעלה מהזמן וכנ" ל. והמלוה ברבית ונוטל אגר נטר - הוא בהפך מכל זה. ועל כן נחשב ככופר ביציאת מצרים ובכל התורה כלה וכנ"ל.