# מ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/40/

וזהו בעצמו בחינת אסור שתויי יין לכנס למקדש, שנסמך למיתתם. ואמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה יב, א): כי שתויי יין נכנסו למקדש. כי זה עקר בחינת אסור שתויי יין, שזהו בחינת אסור השכרות שהפליגו רבותינו ז"ל מאד בגדל אסורו, כי על־ידי שתית יין ושכרות נפגם דעתו והורס לעלות לפנים ממחצתו, בבחינת (במדבר רבה י, ח): 'נכנס יין יצא סוד', שזהו בחינת ערבוב דעת ושגעון שמדברים השכורים, כי על־ידי שיוצא הדעת מהכלים והורס לעלות חוץ לגבול - נתערבב דעתו לגמרי ומדבר דברי שטות מי שאינו בר דעת גדול. ואפלו הבר דעת שאינו מדבר דברי שטות בעת שכרותו - יכול גם־כן לפגם הרבה על־ידי השכרות, כי הורס לעלות חוץ לגבול וכנ"ל, שעל־ידי־זה נוטה מן האמת. ועל־כן שכור אסור להורות (ערובין סד:), כי אינו יכול לכון ולברר ההוראה באמת. ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל, על השכור, שכל הדרכים נעשין אצלו כמישור, כי נוטה מן האמת מאד על־ידי שתית יין, ונדמה לו שכל האמת אצלו, כמו שרואין בחוש. ועל־כן נסמך אסור זה למיתת בני אהרן, כי הם פגמו בזה כנ"ל.