# מא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/41/

ועל־כן פרשת העבודה של יום הכפורים מתחיל מענין מיתת בני אהרן, כמו שכתוב (ויקרא טז, א): אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו ויאמר וכו', ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו' בזאת יבא אהרן אל הקדש וכו'. כי כל העבודה של יום הכפורים, שעל־ידי־זה השם־יתברך מוחל עונות ישראל בכל שנה, הוא על־ידי בחינת האמת הזך הנ"ל של השם־יתברך בעצמו, שאי אפשר להשיגו כי־אם גדולי מבחרי הצדיקים כל אחד לפי בחינתו, כי על־ידי האמת הפשוט - אין תקנה לחוטא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו): 'שאלו לחכמה וכו'. ואמרה, הנפש החוטאת היא תמות' וכו'. וזהו בחינת האמת של המלאכים הנ"ל שקטרגו על בריאת האדם, כי לפי האמת שלהם - אין תקנה להחוטא, והם ראו שהאדם יחטא נגדו יתברך, על־כן קטרגו על בריאתו. ובאמת לפי הדעת הפשוט - כך נוטה האמת, אבל לא ידעו עצם רחמנותו יתברך, שזה עצם האמת שאי אפשר להשיג כנ"ל, ומשם נמשך הסליחה לעונות ישראל ביום הכפורים, אבל לאו כל אדם יכול לכנס לקדשת האמת הזה, ואפלו הכהן הגדול הזהר ב"בל יבא בכל עת אל הקדש כי־אם בזאת" וכו', ביום הכפורים, כי לאמת כזה שהוא בחינת קדשת קדש קדשים לפני ולפנים, אי אפשר לכנס כי־אם ביום הכפורים, על־ידי סדר העבודה שצוה השם־יתברך, ואז יוכל להמשיך סליחת עונות שנמשך מבחינת עצם אמתת רחמיו יתברך, בחינת "ורב חסד ואמת" (לעיל אות לג). ועל־כן נסמך כל ענין זה לפרשת מיתת בני אהרן, כי הם פגמו בזה וכנ"ל.

הלכות חקות העכו"ם