# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/42/

וזה שנסמך אחר־כך פרשת עריות, ומתחיל (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים וכו' וכמעשה ארץ כנען וכו' ובחקתיהם לא תלכו", ואנו קורין זאת ביום הכפורים במנחה. וזה בחינת (ויקרא טז, ח): "ונתן אהרן על שני השעירם גרלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל". כי עקר תקון העונות הוא על־ידי הצדיק, שהוא בחינת כהן גדול - שיכול לכנס לתחלת הבריאה ולהמתיק ולבטל אחיזה הדקה מן הדקה של השקר שנאחז שם, שזהו בחינת העבודה של גדולי הצדיקים בראש־השנה וכו', כנזכר למעלה בתחלת הדרוש הזה (אות ח). ומשם סליחת העונות של יום הכפורים, שהיה צריך הכהן הגדול לעלות לבחינת תחלת הבריאה, ששם אי אפשר להכיר אחיזת השקר. וזהו בחינת שני השעירים שהיו שוין במראיהם ובקומתם וכו' (יומא סב.), ואף־על־פי־כן היו צריכים לברר ביניהם ולהעלות אחד לה' ואחד לעזאזל. ועל־כן היה מכרח להעלות אותם למעלה מאד, לבחינת תחלת הבריאה הנ"ל ולהפיל גורל עליהם, כי אי אפשר לברר שם האמת מאחיזת השקר, כי־אם על־ידי השם־יתברך בעצמו, שהוא בחינת הגורל שיוצא מאת השם־יתברך בעצמו איזה לה' ואיזה לעזאזל, כי הגורל מברר אותם, ועל־ידי־זה דיקא נמתק ונתבטל אחיזת השקר בתחלת שרשו, ועל־ידי־זה נמחלין עונות ישראל שנמשכין על־ידי השקר, שעקר אחיזתו בתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפעל, ששם אי אפשר לברר האמת הזך כי־אם על־ידי הגורל שיוצא מאת השם־יתברך בעצמו, וכנ"ל.