# מד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/44/

כי באמת בקדשה, במקום שיש נקדת האמת הברור והזך - שם הוא מעלה גדולה ענין זה, הינו בחינת אמונה. וזהו בחינת מעלת בני ישראל שהם מאמינים בני מאמינים, כי אנו מאמינים בה' אלקים אמת ובתורתו הקדושה באמונה לבד בלי שום חקירות וחכמות כלל, כי כבר ראינו אמת הרבה על־ידי כל האותות והמופתים וכו' שעשה משה לעיני כל ישראל, ועל־ידי נפלאות נעימות תורתנו הקדושה שחנן אותנו, ואף־על־פי שאף־על־פי־כן אי אפשר להבין ולהשיג אותו יתברך, ואי אפשר לתרץ שום קשיא של המחקרים, על זה אנו חזקים באמונה, כי אין צריכין לתרץ ולישב כלל, כי אי אפשר לישב – "כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכיו מדרכינו" וכו' (עין ישעיה נה, ט). וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל, שעל השם־יתברך בהכרח שיהיה קשיות וכו', כמו שמבאר בסימן נה בלקוטי תנינא, עין שם. אבל מי שאינו זוכה לאמונה הישרה האמתיות ונופל לאמונות כוזביות אזי זה הפגם של האמונות כוזביות גרוע ביותר, כי אז קשה ביותר להשיבו, מאחר שמאמין בהשקר, דהינו האמת המטעה והנבוך בלי טעם, וכנ"ל.

וזהו ענין 'זכה – עזר, לא זכה – כנגדו', שזכרנו למעלה באות כב, אך לא בארנו שם היטב, הינו כי כבר מבאר שם, שאמת ואמונה הם בחינת איש ואשה, כמובא (סימן ז ועוד). ועל זה נאמר (בראשית ב, יח): "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו". שלא טוב היות האמת לבד, כי אי אפשר להשיג עצם האמת כנ"ל. ועל־כן 'אעשה לו עזר', שהיא האמונה, שעקר קיום האמת על ידה, וכן עקר קיום האמונה על־ידי האמת, שמי שמסתכל על האמת לאמתו בלי פניות והטעאות של תאוות וכבוד עולם־הזה וכו' - יוכל להבין מרחוק במי ראוי להאמין וכנ"ל. וזהו זכה – עזר. לא זכה – כנגדו. הינו 'זכה' - מי שהאמת שלו זך וצח, שמסתכל על האמת באמת, ומסתכל רק על התכלית הנצחי באמת, ואינו מטעה את עצמו, אזי האמונה היא לו עזר בודאי, כי עקר הקיום והחיות על־ידי האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת (חבקוק ב, ד): "וצדיק באמונתו יחיה". כי עצם האמת אי אפשר להבין בדעת, וצריכין רק להתחזק באמונה על־ידי האמת וכנ"ל. אבל 'לא זכה' - מי שאין האמת שלו זך, ומטעה את עצמו כאלו חפץ באמת, אך באמת הוא נוטה רק אחר כבוד העולם ותאוותיו וכו', אזי האמונה הוא 'כנגדו' - כי בא על־ידי האמת שאינו זך לאמונות כוזביות, שהוא בחינת 'כנגדו'. כי האמונה כוזביות הוא בחינת אשה רעה - מר ממות (קהלת ז, כו), כי היא מטעה ומדחה אותו ביותר, כי אי אפשר עוד לדבר עמו, כי הוא אומר: 'אני מאמין בלי דעת וטעם' כנ"ל. ובאמת הכל נמשך על־ידי תאוותיו וכבוד וכו' וכנ"ל.