# מה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/45/

וזה שמזהיר הכתוב (ויקרא יח, ג): "כמעשה ארץ מצרים וכו' לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו". 'חקתיהם' הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם - תזהרו ותשמרו מלכת בהם. וזה תלוי על־ידי שתהיו נזהרין מלעשות כמעשה מצרים וכמעשה ארץ כנען וכו'. הינו שלא תהיו כרוכים אחר תאוותיהם, ועקר הוא תאות נאוף, ולא די שהיו משקעים בתאוה זאת ביותר, אף גם עשו להם חקות ואמונות כוזביות שהיו שיכים לזה, שעל־ידי־זה היו חזקים יותר בתאוותיהם עד שהיו יכולים למלאות תאוותיהם ולא יהיה להם בזיון מזה. והפסוק מזהיר לישראל - שלא יטעו עצמן בזה, חס ושלום, כי זה תלוי בזה, כפי מה שנזהר ממעשה מצרים וכו', כן הוא רחוק מחקותיהם ומאמונות כוזביות שלהם. וכן להפך, כפי מה שמרחק עצמו מחקותיהם ואמונותיהם הכוזביות - כן הוא רחוק מתאוותיהם.

ועל־כן אסרה תורה ללכת בחקותיהם, כגון מנהגיהם ודרכיהם, אף־על־פי שאין בהם שום אסור ולא עבודה־זרה, רק מאחר שהעכו"ם עשו להם חק זה, בודאי הוא שיך לתאוותיהם, כי חקותיהם נמשך מאמונות כוזביות שלהם, על־כן אסור לישראל באסור חמור.

וזהו את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם וכו' אשר יעשה אתם האדם וחי בהם וכו'. כי משפטים וחקות הם בחינת אמת ואמונה, כי משפטים הם מה שאפשר להבין בהם טעם, שהוא בחינת דעת, בחינת אמת כנ"ל. וחקות הם דברים שאין בהם שום טעם, שזהו בחינת אמונה כנ"ל. והכתוב מזהיר אותנו ללכת רק בהמשפטים והחקות שצוה אותנו, שהם עקר האמת הזך והאמונה הישרה האמתיות, שעל ידם זוכים להתרחק מתאוות עולם־הזה ולהתדבק בו יתברך, אבל מאמונות כוזביות, שהם חקותיהם, צריכין להתרחק מאד וכנ"ל. וזהו, 'אשר יעשה אתם האדם וחי בהם' - ולא שימות בהם (יומא פה:). כי גם במשפטי וחקות התורה הקדושה יש כמה דרכים וחלוקי דעות שמהם נמשכין כל המחלקת שבעולם, ועל־כן מזהיר הכתוב: 'אשר יעשה אתם האדם וחי בהם', ולא שימות בהם, שהוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עב:): 'זכה – נעשה לו סם חיים, לא זכה - נעשה לו סם מות'. שמזה נמשך שנמצאים כמה מבני ישראל שנטו מן האמת, ואומרים שכל האמת אצלם ואי אפשר לברר כל זה, אך מי שאינו מטעה את עצמו ומסתכל על התכלית הנצחי באמת לאמתו, הוא יכול להבין האמת מרחוק ולזכות לאמונה שלמה לידע מי הם הצדיקים והכשרים באמת ולמי ראוי לדבק את עצמו. וה' אלקים אמת - יתן אמת ליעקב וינחנו בדרך אמת עדי נזכה להתקרב אליו יתברך באמת, אמן כן יהי רצון. ועל־כן נסמך כל זה לפרשת עבודת יום הכפורים, וגם קורין זאת ביום הכפורים, כי עקר הכפרה והסליחה של יום הכפורים נמשך מעצם האמת, וכנ"ל.

הלכות מעונן ומנחש