# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/5/

וזה בחינת קימת חצות - לבטל השנה, שמשם אחיזת הזמן, שמשם כל השנויים. ועל כן 'שנה' - לשון 'שנוי', כי על־ידי השנה ותרדמה בחינת הסתלקות הדעת - משם עקר אחיזת טרדת הזמן שמשם כל השנויים כנ"ל, ועל כן היה יציאת מצרים בחצות, כי יציאת מצרים היה בבחינת בטול הזמן כנ"ל, שהוא בחינת חצות שאז נמשך מלמעלה בחינת התעוררות השנה על־ידי 'האי קלא דבטיש בגדפוי דתרנגולא' וכו' (זהר בראשית כג:), שעל־ידי־זה משיגין בחינת בטול הזמן, שעל־ידי־זה נתבטלין השנויים שמשם כל השנאה וההתנגדות והמחלקת והגלות הבא על־ידי החולקים והשונאים, וכנ"ל.

ועל־כן 'חצות מסגל כמו פדיון', כמו שאמר אדמו"ר ז"ל (סימן קמט), כי הפדיון הוא על־ידי מעות צדקה שנותנין להצדיק והאיש הכשר, ששם עקר תקון הצדקה, כי כשנותנין לרשע ופגום מכל־שכן לבעל מחלקת, אזי אדרבא, פוגם יותר, כי הוא חוזר וממשיך השפע, חס ושלום, להשנויים שמשם כל הפגמים כנ"ל. ועל כן עקר תקון הצדקה להשתדל לתן להצדיקים והכשרים אנשי שלום באמת. וזה עקר הפדיון, כי על־ידי־זה נתבטלין כל הצרות שנמשכין מהרע שנאחז ברבוי השנויים וכנ"ל. וזהו גם־כן בחינת חצות שקמים מהשנה בחצות לילה ומשברין השנה בעת תקף התגברותו, בעת שהגיע הדעת לתכלית המעוט וההסתלקות ועל־ידי־זה מבטלין כל השנויים וכו' כנ"ל, ועל כן חצות מסגל כמו פדיון וכנ"ל.