# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/6/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ג:) שקשה לעמד על נקדת חצות, כי זה אי אפשר להשיג, כי הסתלקות הדעת שמשם שרש הבחירה, כי משם נמשך הטעות שסוברין שיש זמן בעולם, שמשם נמשכין כל טרדות הזמן והבליו - שמבלבל אותו מלחשב על אחריתו להכין צדה לדרכו הרחוק מאד מאד, שכל זה נמשך מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, שהוא בחינת הסתלקות החכמה והדעת, כמובא במקום אחר (סימן סד), כל זה אי אפשר להשיג כי־אם למבחרי יחידי הדורות כמו משה ודוד.

וזה שאמרו שם בברכות, שדוד היה קם בחצות ועסק בתורה, ובבקר נכנסו אצלו ואמרו לו: "עמך ישראל צריכין פרנסה" וכו'. ולכאורה הוא פליאה – מה ענין זה לזה?! אך באמת עקר חסרון הפרנסה והעניות נמשך מרבוי השנויים שנתרבו על־ידי חטא אדם הראשון, שמשם אחיזת הרע שמעכב השפע, שמשם העניות, בחינת "בעצבון תאכלנה". ועל כן על־ידי חצות, שעל־ידי־זה מבטלין השנויים כנ"ל - על־ידי־זה ראוי שיהיה נמשך שפע ופרנסה. ועל כן דיקא אחר שקם דוד בחצות, נכנסו אליו בבקר ושאלו על פרנסה, כי עתה העת לשאול פרנסה, כי על־ידי חצות שהוא בטול השנויים נמשך פרנסה כנ"ל. ועל כן השיב להם: 'לכו והתפרנסו זה מזה' - דהינו שהוא אהבה ושלום ביניהם, ויגמלו חסד זה עם זה עד שיתפרנסו זה מזה, כי עקר בטול השנויים תלוי בזה - שיהיה אהבה ושלום בין ישראל ויגמלו חסד זה עם זה, שעל־ידי־זה עקר המשכת השפע והברכה. ועל כן באמת 'לא מצא הקדוש־ברוך־הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עקצין ג, יא), הינו כי אף־על־פי שקמים בחצות, שעל־ידי־זה מבטלין השנויים והיה ראוי שיהיה נמשך פרנסה על־ידי־זה, אבל עדין צריכין לזה שיהיה שלום בין ישראל, שזה העקר כנ"ל, שזהו בחינת 'לכו והתפרנסו זה מזה' וכנ"ל. אמרו לו: אין הקמץ משביע וכו' ואין הבור מתמלא מחליתו - הינו שכבר נתבלבל העולם כל־כך על־ידי חטא אדם הראשון וחטאי הדורות, עד שרב השפע אצל העכו"ם והרשעים ובעלי המחלקת. על כן אפלו בימי דוד היה קשה לישראל להתפרנס זה מזה מחמת רבוי השפע שאצל העכו"ם והחולקים. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד - שצריכים ללחם עם העכו"ם והשונאים שהם כנגד הקדשה ולהוציא מהם השפע להשיבה לבני ישראל הכשרים.