# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1073/65/8/

וזה בחינת ראש־השנה, כי 'זה היום תחלת מעשיך', כי בראש־השנה נברא האדם, שהוא עקר בריאת העולם. ואז עקר יציאת הבריאה מכח אל הפעל שנגמרה ביום הששי, שאז נברא האדם שהוא עקר כל הבריאה.

ועל־כן אז עקר עבודת הצדיקי אמת להכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזה עבודה גדולה מאד - לתקן ולהמתיק שרש אחיזת הדין, שמשם משתלשל אחיזת השקר שהוא הרע, שהוא הטמאה, שכל אחיזתו בתחלת הבריאה תכף כשיצאה מכח אל הפעל, שאף־על־פי שאז עדין לא היה, חס ושלום, שקר וטמאה, אף־על־פי־כן מאחר שכבר היה בחינת שנים כנ"ל - היה רשימה שישתלשל משם השקר שהוא הטמאה וכו' כנ"ל. על־כן עקר גמר התקון של כל הדברים שבכל הבריאה כלה הוא רק על־ידי אלו הצדיקים שיש להם כח לעלות משם עד תחלת הבריאה, שמשם נשתלשל אחיזת השקר וכנ"ל, כי כל זמן שאין מתקנים למעלה האחיזה הדקה מן הדקה שאינה נתפשטת במח כלל, שמשם נאחז השתלשלות השקר, אף־על־פי שמתקנים הרבה למטה את אחיזת השקר עדין אין התקון בשלמות. מאחר שעדין לא נתתקן ונמתק בשרש שרשו למעלה למעלה. וזה עצם עבודת גדולי הצדיקים בראש־השנה, שהוא יום בריאת העולם שיצאה הבריאה מכח אל הפעל. ואז צריכין לתקן שרש אחיזת הסטרא־אחרא שהוא השקר, שכל שרשו מתחלת הבריאה תכף שיצאה מכח אל הפעל כנ"ל.

ועל־כן הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, כי משם עקר התעוררות התשובה על־ידי גדולי הצדיקים שמגלין ומאירין אמתת האמת בעולם, ומבטלין שרש אחיזת השקר בתחלת הבריאה, שהוא עבודה גדולה מאד כנ"ל, שבזה עוסקים בראש־השנה שהוא תחלת הבריאה, ועל כן הוא תחלת התשובה וכנ"ל, כי עקר התשובה הוא בבחינה זאת - להחזיר ולהרים כפי חלקו שיש לו בכלליות הבריאה, להרים הכל ולהשיב לשרשו הראשון להחזיר ולהכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר בחינת תשובה להשיב הכל לשרשו הראשון, בבחינת 'זרקא דאזדריקת לאתר דאיתנטילת מתמן' (הטעם 'זרקא' מרמז על שנזרק למקום שנטל משם) כמו שמבאר במקום אחר (סימן לה).

ועל־כן צריכין לנסע לצדיקים הגבהים ביותר על ראש־השנה, כי אין מי שידע לעסק בתקון זה כי־אם הצדיקים הגדולים במעלה מאד וכנ"ל. ואפלו גדולי הצדיקים אינם זוכים לזה בשלמות בחייהם, כי־אם לאחר הסתלקותם, ובשביל זה הולכים על קברי הצדיקים בערב ראש־השנה, כי עקר זה התקון בשלמות הוא רק על־ידי גדולי הצדיקים אחר הסתלקותם, שאז הם מגיעים לשלמות מעלתם, להשיב נשמתם למקום שנטלה משם בתחלת שרש שרשה העליון, שעל־ידי־זה משיבים כל הבריאה התלויה בהם לשרשה וכוללים אחר הבריאה בקדם הבריאה, ומתקנים וממתיקין ומבטלין אחיזת השקר שנאחז שם, כי רק בשביל זה נברא האדם הבעל־בחירה, שכל בחירתו נמשכת משם בתחלת יציאת הבריאה מכח אל הפעל, כנ"ל בהתורה הנ"ל. וכשאדם עומד בנסיון ובוחר בטוב כראוי. ועולה מדרגא לדרגא, עד שעולה בתחלת הבריאה ומתקן שם שלא יוכל השקר להתאחז משם עוד כנ"ל, זהו עקר תקון כל הבריאה וכנ"ל.

וזה היה צריך אדם הראשון לתקן ביום שנברא, ועל־ידי שקלקל בעץ הדעת טוב ורע בעצת הנחש שהוא עקר השקר שנאחז משם, ואדם הראשון לא התגבר לבטלו, על־ידי־זה נגזר עליו מיתה לדורות ונתאחז השקר מאד. ובזה מתרץ קצת מה שקשה לכאורה, מהיכן בא אדם למכשול עוון זה לאכל מעץ הדעת, מאחר שעדין לא היה יצר הרע בעולם?! וכמובא בספרים, ומבאר בפרוש רש"י (בראשית ב, כה), שהיצר־הרע לא נתן בהם עד שאכלו מעץ הדעת, ואם כן, מהיכן בא לחטא זה? אך באמת, אף־על־פי שאז עדין לא היה היצר־הרע של עכשיו בעולם, אבל שרש אחיזתו העליונה כבר היה, דהינו בחינת הנ"ל, בחינת הטהרה שהוא בחינת הבחירה, בחינת שרש אחיזת הדין, שהוא בחינת לוי וכו', שמשם הרשם שישתלשל עד שיהיה שקר, שהוא הטמאה וכנ"ל. וזה השרש העליון הדק, בודאי כבר היה תכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל וכנ"ל בהתורה הנ"ל. ואדם הראשון בהבראו היה גבה במעלה מאד מאד והיה צריך לתקן ולהמתיק בחינה זאת. ועל־ידי שנתרשל בתקון זה נתיעץ הנחש והטעה את האדם בשקר דק על־ידי שינק משם.

ועל־כן היה כל עצתו להסית את האשה תחלה, כי האשה כנגד האיש הי א בבחינת אחר הבריאה כנגד קדם הבריאה, כי כל דרגא ודרגא שגבה מחברו - הוא בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה, כי הדרגא הגבה היא סמוכה יותר לקדם הבריאה. ועל כן נחשבת נגד הדרגא שלמטה ממנה בחינת קדם הבריאה, והדרגא שלמטה בחינת אחר הבריאה. וזהו בחינת איש ואשה, נפש וגוף, אדם ובהמה, כי האיש בחינת נפש, בחינת אדם, בחינת קדם הבריאה, כנגד האשה שהוא גוף בחינת בהמה, בחינת אחר הבריאה. ועל־כן שם בענין החבור של איש ואשה - שם עקר המלחמה והנסיון והבחירה והצרוף של האדם בזה העולם, כי האשה נלקחה על־ידי שנה ותרדמה, שהוא בחינת הסתלקות הדעת, שהוא בחינת תחלת הצמצום שצמצם וסלק הדעת באיזה בחינה, שעל־ידי־זה היתה עקר יציאת הבריאה מכח אל הפעל, כי־אם לא היה בחינת צמצום והסתלקות הדעת - לא היה באפשר שתצא הבריאה מכח אל הפעל, כי היה נשאר הכל בכח כמו בתחלה [וכמובן כל זה בכתבים (עץ חיים שער א ענף ב)]. וזה בחינת בנין האשה מן האיש על־ידי תרדמה שהוא הסתלקות הדעת שמשם בחינת שרש אחיזת השקר כנ"ל.

ועל־כן התגרה הנחש בהאשה והטעה אותה בטעות דק מן הדק כמובן בפרשה, שבת חלה דחפה עד שנגעה בו וכו', עד שנסתה אחריו וחטאה בפעל ואכלה מעץ הדעת, ואזי תכף היא הטעתה את האדם, כי עקר הטעות על־ידי בני אדם שכבר נכשלו, שיש להם כח ביותר להטעות, וכנ"ל.

ובראש־השנה שאז נברא העולם שהוא אדם הראשון ובו חטא, והשם־יתברך ברחמיו עזרו שיתחיל בתשובה, על כן צריכין אז בראש־השנה לעסק בתקון זה, כמובא. וזה התקון אי אפשר כי־אם על־ידי גדולי הצדיקים הנ"ל, וביותר משלימין התקון אחר הסתלקותם כנ"ל. על־כן הולכין על קברי צדיקים בערב ראש־השנה וכנ"ל.