# א

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1081/62/1/

כי באמת, ישראל עם קדוש הם בבחינת למעלה מהטבע, כי אינם מסורים לשום שר, ואינם מתנהגים על פי הטבע של מערכת השמים, רק על־פי השגחתו יתברך. ועל־כן הם מצוים שלא לדרש באותות השמים, ולא לעונן ולנחש, כמו שכתוב (ירמיה י, ב): "מאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה". כי באמת הא בהא תליא, כי כשישראל אינם דורשים באלו השקרנים והדמיונות כוזבים של המעוננים והדורשים באותות השמים וחוזים בכוכבים, וכיוצא. נמצא, שהם מכניעים זהמת הנחש ומדבקים עצמם באמונה דקדשה, כי אלו הדמיונות של שקר הנ"ל של המנחשים והמעוננים הם זהמת הנחש כנ"ל. וכשהם מתרחקים מזה, רק שמאמינים בה' לבדו יתברך, אזי זוכים על־ידי האמונה לבחינת חדוש העולם, בחינת ארץ־ישראל. ואזי הנהגתם על־ידי השגחה לבד, על־ידי בחינת נפלאות, למעלה מהטבע של מערכת השמים. נמצא, שעל־ידי־זה אין צריכים לירא כלל מאותות השמים, כי מתנהגים על־ידי השגחה לבד כנ"ל. נמצא, שעל־ידי־זה בעצמו, שהם מתרחקים מזה, על־ידי־זה אינם צריכים לירא מזה כנ"ל.

וזה "כי יחתו הגוים מהמה", כי הם יש להם לירא מזה, מאחר שהנהגתם על־ידי הטבע, כי אינם זוכים לבחינת השגחה גמורה בשלמות, מאחר שלא פסקה זהמתן - זהמת הנחש (שבת קמו.), והם אל מעננים וקסמים ישמעו (דברים יח, יד), ואין להם אמונה בה'. ומחמת זה אינם זוכים לבחינת ארץ־ישראל, בחינת השגחה, בחינת חדוש העולם, כי אי אפשר לזכות לזה כי־אם על־ידי אמונה דקדשה. ועל־כן מאחר שאינם זוכין לבחינת השגחה, נמצא, שהם מתנהגים על־פי הטבע, ועל־כן יש להם להתירא מאותות השמים, מחמת זה בעצמו שהם דורשים בהם, ואין להם אמונה דקדשה כנ"ל, כי הא בהא תליא כנ"ל.