# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1081/62/3/

נמצא, שעקר אסור של מנחשים ומעוננים וכיוצא הוא כדי לפרש מזהמת הנחש, ולהמשיך עלינו השגחתו יתברך בחינת עלמא דאתי על־ידי האמונה דקדשה כנ"ל. ועל פי זה יש לישב מנהג העולם המובא בשלחן ערוך (יורה־דעה, סימן קעט סעיף ב): נהגו שאין מתחילין בשני ורביעי. ולכאורה הוא כמו מעונן, חס ושלום?! אך יש לישב המנהג, כי אדרבא, בזה אנו מראין שאין אנו רוצין שיהיה הנהגתנו על פי הטבע, חס ושלום, רק על־ידי השגחתו יתברך לבד, כי בשני היה הבדלה, והבדלה הוא בחינת עולם־הזה, שבו סוד ההבדלה בין טוב לרע וכו'. אבל לעתיד לא יהיה בחינת הבדלה, כי אז יהיה כלו טוב ולא יהיה שום רע כלל. ועל־כן אין אנו מתחילין בשני, להורות, שאין אנו מתנהגים על פי הנהגת עולם־הזה, שהוא בחינת יום שני, שזה סוד הבדלה כנ"ל. ועל־כן לא נאמר כי טוב בשני כנ"ל. וזה בחינת שאין מתחילין ברביעי, כי ברביעי נאמר (בראשית א, יד): "יהי מארת" - חסר, כי בו היה קטרוג הירח ונתמעטה. ומעוט הירח זה בחינת הנהגת עולם־הזה, בחינת הטבע, בחינת דין - שההשגחה והחסד הוא נסתר, כביכול, שעל־ידי־זה בחינת הלבנה היא נתמעטה ואינה מאירה בשלמות. ולעתיד שאז יתבטל הטבע, ואז יכלל הטבע בהשגחה, כי יהיה כלו אחד כלו טוב, אז יתקים (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית". כי יתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט, כי אז יתגלה השגחתו וחסדו יתברך ויהיה כלו אחד, בחינת "ה' הוא האלקים", שזהו בחינת אור הלבנה כאור החמה, כידוע. ועל־כן אין אנו מתחילין ברביעי, שבו הוא בחינת מארת חסר, בחינת מעוט הלבנה, שזה בחינת הנהגת העולם־הזה, בחינת הנהגת הטבע כנ"ל, כי אנו רוצים שלא יהיה הנהגותינו על פי הטבע, רק על־פי השגחה שהוא בחינת עלמא דאתי, שאז יהיה "אור הלבנה כאור החמה" וכו', כנ"ל. כל זה כתבנו לישב המנהג, אבל באמת טוב יותר שלא להקפיד על זה כלל, כמו שכתב הרמב"ן (הובא בבית יוסף סימן קעט) - שאינו משנת חסידים.