# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1081/63/3/

אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם־הזה בעולם־הבא, ואינו משגיח על התכלית האחרון, ואינו מכון בכל דרכיו בשביל להשיג התכלית האחרון, אזי אינו זוכה לעצה שלמה, כי כשמפריד העולם־הזה מהתכלית, אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו, כי העולם־הזה הוא עולם הפרוד, ואין שם שום עצה שלמה וכנ"ל. ובאמת בודאי אין לו שום עצה, ואי אפשר בשום אפן שיהיה לו עצה שלמה וטובה, מאחר שאינו מכון לשם שמים בשביל התכלית האחרון, בבחינת (משלי כא, ל): "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'", כי באיזה דרך שיתנהג אוי לו ואוי לנפשו, למשל, כשאדם מספק אם לסחר משא ומתן זה או משא ומתן אחר, כי אינו יודע באיזה משא ומתן ירויח, הנה אם אין כונתו לשמים, באיזה אפן שיהיה - רע לו, כי אפלו אם ירויח - מה יהיה סופו ותכליתו של הממון? וכל ימיו כעס ומכאובות ומרבה דאגה מאד, וערם ישוב לבית עולמו ומאומה לא ישא בעמלו וכל עמת שבא כן ילך, ומה יתרון לו שיעמל לרוח?! (קהלת ה, יד־טו), כי 'אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד' (אבות ו, י), נמצא, מי שאינו מכון בשביל השם־יתברך, אין שום עצה מועיל לו.

אבל כשמכון בשביל התכלית - אזי כל הדרכים טובים לפניו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות קי.): 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים', וכיוצא בזה, וגם זוכה לעצה שלמה שנמשך אליו ממקור העצות, מקדם הבריאה, מבחינת התכלית שהיא שרש כל העצות, כי עקר העצה הוא בשביל התכלית, ועל־כן התכלית האחרון הוא מקור ושרש כל העצות האמתיות.

וזה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא (זהר יתרו פב:), כי משה רבנו על־ידי שדבק עצמו להשם־יתברך עד שזכה להשיג את התכלית האחרון, על־ידי־זה זכה לקבל מהשם־יתברך כל התורה כלה, שהוא תרי"ג עטין הקדושים דאוריתא, כי זכה לקבל כל העצות הקדושים שרק על ידם לבד משיגין את התכלית האמתי, שהוא התכלית האחרון, שהוא שעשוע עולם־הבא, אבל העכו"ם שלא זכו לקבל את התורה נאמר בהם (ישעיה ח, י): "עצו עצה ותפר", (תהלים לג, י): "ה' הפיר עצת גוים", כי אין להם שום עצה מאחר שכרוכין אחר העולם־הזה ואין מכונין בשביל התכלית: