# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/61/3/

ועל־כן עקר קבלת טמאה בכלי מתכות ביותר מכל הכלים, כי אפלו פשוטיהן טמאים וגם חוזרין לטמאתן הישנה, עין במסכת כלים (פרק יא), כי שם עקר אחיזת הטמאה, כי נאחזין ביותר בכלי מתכות כנ"ל, וכנגד זה יש מעלה גם־כן בכלי מתכות שאפלו אם נבלע האסור בתוכם יש להם תקון בהגעלה ולבון, כל כלי כפי מה שנשתמש בו האסור, כי כבולעו כך פולטו (יורה דעה סימן קכא), כי כל אחד כפי מה שפגם - כן יתקן בבחינת תשובת המשקל כמובא לעיל (הלכות פורים הלכה א), אבל כלי חרס אין להם שום תקון כשנבלע האסור בתוכם (יורה־דעה שם).

כי כבר מבאר כמה פעמים, שעקר אחיזתם במקום שיש קדשה ביותר ששם הם כרוכים תמיד, ועל־כן עקר הטבילה בכלי מתכות ששם בחינת הפנים כנ"ל, אבל כלי חרס שאין שם פנים דקדשה, והם הפך הממון, כמובן מדברי רבנו במקום אחר (בסימן סט), שפרש (איוב כח, ו): 'ועפרת זהב', שהוא בחינת הממון שיצא משם החיות דקדשה שאזי נשאר עפרא בעלמא. נמצא, שעפרא בעלמא הוא הפך הממון שיש בו חיות דקדשה. ועל־כן כלים של עפר, דהינו כלי חרס - אין צריכין טבילה כשיוצאין רק מרשותו של עכו"ם, כי אין הסטרא־אחרא כרוכה שם לנק משם כנ"ל. אבל כשכבר נאחז בהם הסטרא־אחרא, דהינו כשנבלע האסור בתוכן, אזי אין להם שום תקון, כי התורה העידה על כלי חרס שאין האסור יוצא משם (פסחים ל:), כי מחמת שחיותם מעט וקטן מאד כנ"ל, ומחמת זה הם קלים להשבר - על־כן כשנאחז בהם הסטרא־אחרא, דהינו שנבלע בהן האסור, אזי הם נפגמים לגמרי ואין להם תקון.

אבל כלי מתכות הם בהפך ממש שצריכין טבילה מחמת שכרוכין שם מאד כנ"ל. אבל אף־על־פי־כן יש להם טהרה במקוה, אפלו אם נטמאו ממש, ואפלו אם נבלע האסור בתוכן, אף־על־פי־כן יש להם תקון בהגעלה ולבון, כי מחמת שיש בהם חיות גדול מהקדשה ומחמת זה כחם חזק ביותר מכל הכלים ועל־כן אין נפגמין לגמרי לעולם, ולעולם יש להם תקון. וכמובא לעיל (בהלכות חלב, הלכה א), שבמקום שיש קדשה יתרה, אף ששם נאחזין ביותר, אף־על־פי־כן אינו נפגם לגמרי, חס ושלום, ולעולם יש לו תקון לגדל הקדשה שיש שם. וגם כי כחם חזק מאד לסבל התקון, כי אפלו אם צריכין לבון - יכולים ללבנם באור. ועדין ישארו כלים כמות שהיו, אבל כלי חרס אין להם תקון כנ"ל, וגם אין להם כח לסבל התקון, אבל כלי מתכות יכולים לצרפם וללבנם ולתקנם, ועין בכתבי האר"י, ז"ל, מבאר זאת היטב, שהנשמות הגבוהים - סוף כל סוף יתתקנו כל הניצוצות שלהם, אפלו אם נפלו מאד מאד למקום שנפלו אף־על־פי־כן לא יהיה נאבד שום ניצוץ מהם, עין שם.

חרב - הרי הוא כחלל (שבת קא: נזיר נג.), עקר קבלת טמאה אפלו בכלי שני ממת, ביותר בכלי מתכות, "אבנים שלמות תבנה" וכו' (דברים כז, ו), ולא תניף עליהם ברזל (דברים כז, ה), ויש להם טהרה במקוה ותקון בהגעלה והכשר.