# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/62/2/

וכשפוגמין, חס ושלום, באמונת חכמים אזי נפגמין המאכלים ונדון במותרות, כי על־ידי פגם האמונה נפגמין הכלים, כי עקר הכלים הם על־ידי אמונה כנ"ל. ועל־ידי פגם הכלים נפגמין המאכלים, כי בכל המאכלים יש אורות גבוהים מאד מאד בבחינת "אכלו רעים" (שיר־השירים ה, א) - תרין רעין דלא מתפרשין (זהר ויקרא ד.). בחינת (ישעיה נח, יא): "והשביע בצחצחות נפשך" - שהצדיק שאכילתו בקדשה בחינת (שם יג, כה): "צדיק אכל לשבע נפשו", הוא נזון באכילתו מאורות הצחצחות, כמבאר בדברי רבנו ז"ל, במקום אחר (סימן ה' תנינא, ובשיחות הר"ן סימן כד).

ועל־כן אי אפשר לקבל אור הגבה של המאכלים, כי־אם על־ידי כלים קדושים וטהורים שהם נעשים מבחינת אמונת חכמים כנ"ל. וכשפוגמין, חס ושלום, באמונת חכמים אזי נפגמין הכלים, ועל־ידי־זה ממילא נפגמין המאכלים ונסתלק אור הקדשה מהם, מחמת שאין כלי לקבל בתוכו את האור. ואזי נשארין המאכלים בבחינת פסלת לבד, ועל־כן עולין המותרות והפסלת ופוגמין את המח וכו', כנ"ל במאמר הנ"ל.