# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/62/7/

ועל־כן הכלים של שבעה מיני מתכות צריכין תקון ביותר - לטבלם ולטהרם מאחיזת השבעה עממין, כי עקר אחיזת העממין הוא מבחינת שבעה מיני מתכות, שזהו בחינת הצלם שהעמיד נבוכדנאצר "ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף" וכו' (ראשו היה מזהב, החזה שלו וידיו היו מכסף), שהוא מרמז על כלליות האמות על כל הארבע מלכיות, כמבאר שם בפסוק (דניאל ב, לב), כי השבעה עממין כלולין בארבע מלכיות כמו שבקדשה שבעת ימי הבנין כלולים בארבע אותיות השם, כידוע, כמו כן את זה לעמת זה, שבעה עממין כלולים בארבע מלכיות. ועקר אחיזתם בבחינת שבעה מיני מתכות כשאין זוכין לקדש הכלים כראוי, כי עקר אחיזתם הוא רק בבחינת הכלים כשאינן כראוי, כי מעצם האור אין יכולין לנק רק מבחינת הכלים שהוא בחינת צמצום האור, כידוע.

וזה שכתוב בעשו (בראשית כז, ג): "שא נא כליך תליך" וכו', שמרמז על גלות ארבע מלכיות, כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה סה, יג), וזהו 'כליך' דיקא, כי עקר התגברותו הוא על־ידי הכלים, שהכלים נופלים אצלו, חס ושלום, בחינת חרבן בית־המקדש, שעקר החרבן היה שלקחו את הכלים, כמו שכתוב (דניאל א, ב): "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו" וכו'.

ועל־כן הכלים שיוצאין מרשותם - אי אפשר לנו להשתמש בהם כי־אם על־ידי טבילה, ועקר הטבילה הוא לכלי מתכות, שמשם אחיזתם וכו' כנ"ל. וכשהם נאחזין בהם - אזי אין עצה שלמה, כי עקר העצה משם - מבחינת שבעה מיני מתכות, שקדשתם מבחינת ארץ־ישראל, מבחינת סוד העבור, שהוא שבעה כוכבי לכת, שמשם זוכין לעצה שלמה, כמבאר במאמר הנ"ל, שעל־ידי סוד העבור זוכין לעצה שלמה וכו'. כמבאר שם בסדר המאמר, עין שם, וכמבאר בהמעשה הנ"ל, שעל־ידי שבעה מיני מתכות שמאירין בהם שבעה כוכבי לכת, על־ידי־זה יודעין עצות וכו' עין שם, כי "את זה לעמת זה" (קהלת ז, יד), כמו שזה המלך עשה זאת בשבילו, כמו כן בשרשו בקדשה - נמשכין עצות אמתיות מבחינת שבעה מיני מתכות על־ידי שבעת כוכבי לכת, שהם בחינת סוד העבור.

ועל־כן כשנפגמין, חס ושלום, השבעה מיני מתכות ונמשכין אליהם, שזה בחינת כלי מתכות של עכו"ם, דהינו הכלים שנפלו אליהם, משם מתגברין, חס ושלום, עצות נבערות שלהם, בחינת "על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך" (תהלים פג, ד), אשר על זה נאמר (שם לג, י): "ה' הפיר עצת גוים" וכו', בחינת "עצו עצה ותפר" וכו'. על־כן צריכין לטהר הכלים שיוצאין מרשותם, ועקר כלי מתכות כנ"ל, שצריכין לטהרם על־ידי מי מקוה שהוא בחינת מים טהורים הנאמרים במאמר הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לעצה שלמה, כמו שכתוב שם, בחינת (יחזקאל לז, כב־כג): "ולא יטמאו עוד בגלוליהם, ולא יחצו לשתי ממלכות עוד" - 'ממלכות', לשון עצות, כמו שכתוב (דניאל ד, כד): "מלכי ישפר עלך", עין שם.

כי באמת הכל אחד, כי עקר המלכות הוא על־ידי עצות, ועל־כן כל מלך יש לו יועצים, כי עקר בנין המלכות הוא מבחינת עצות, כידוע למבין, ועל־כן עקר חלקת מלכות בית דוד היה על־ידי פגם העצות, אשר לא רצה רחבעם לשמע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים, כמו שכתוב שם בענין (מלכים־ב יב יג־יד), ועקר קיום מלכות ישראל הוא על־ידי עצות דקדשה, שהוא כלל כל התורה, שהוא תרי"ג עטין דאוריתא (זהר יתרו פב:), ועל־כן היה מכרח המלך לכתב לו ספר תורה יותר, כמו שכתוב (דברים יז, יט־כ): "והיתה עמו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו" וכו', וכשפוגמין, חס ושלום בתרי"ג עטין, כפי הפגם, חס ושלום, כן מתגבר מלכות הרשעה, חס ושלום, ויועצים רעות, חס ושלום, בחינת: "על עמך יערימו סוד ויתיעצו" וכו'.

ועל־כן צריכין לטבל את כלי מתכות של עכו"ם על־ידי מים טהורים, כדי לטהרם מאחיזת זהמתם, שהוא פגם העצה שנמשך מפגם שבעה מיני מתכות כנ"ל, ועל־ידי הטבילה חוזרים לשרשם שבקדשה, ואז זוכין לעצה שלמה דקדשה כנ"ל, וכשהכלים בקדשה - אז יכולין לקבל אור קדשת המאכלים, כי אי אפשר לקבלו כי־אם על־ידי תקון הכלים בקדשה וטהרה, כנ"ל.