# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/63/2/

נמצא, שעקר קדשת אכילת ישראל הוא על־ידי התורה, שעל־ידי־זה ממשיכין החיות בהדרגה ובמדה על־ידי הכלים של התורה, שאז דיקא נמשך החיות על־ידי המאכל בקדשה וכו' כנ"ל, וזה שכתוב שם בהתורה הנ"ל, ש כפי הדעת שנמשך על־ידי התורה, כן זוכין לפרנסה בחינת מן וכו', עין שם - כי הפרנסה והאכילה דקדשה, בחינת מן, הוא כפי הדעת שמקבלין על־ידי התורה, שהוא עקר החיות, שעל־ידי־זה דיקא יש כח בהאכילה להחיות האדם כנ"ל, וזה בחינת טבילת כלי אכילה, כי צריכין לקדש את הכלים של האכילה דיקא, כי עקר קדשת האכילה כפי קדשת הכלים שמקבלין על־ידי התורה, כנ"ל.

ועל־כן קדשת וטהרת הכלים הוא על־ידי טבילה במקוה, כי המקוה הוא בחינת דעת עליון ורחמים גדולים הנמשך על־ידי הדעת הנ"ל שנתגלה על־ידי התורה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועל־כן דברי תורה אין מקבלין טמאה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות כב.). כי התורה בעצמה היא בחינת הדעת, בחינת מקוה שמטהרת מכל הטמאות. נמצא, שהמקוה הוא בחינת הדעת והחיות הנ"ל שמקבלין מחי החיים על־ידי התורה כנ"ל. ועל־כן שם צריכין לטהר את כלי האכילה שקונין מהעכו"ם, כדי לקבל חיות האכילה על־ידי כלים קדושים, שקדשתם על־ידי הדעת של התורה, שהוא בחינת המקוה כנ"ל, כי העקר לקדש את הכלים, כי עקר קדשת האכילה נמשך מקדשת הכלים, שזה עקר מעלת התורה שעל ידה קורין החיים מחי החיים על־ידי כלים, כנ"ל.