# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/63/3/

ועל־כן עקר הטבילה רק לכלי מתכות [וגם כלי זכוכית שצריכין טבילה הוא רק מחמת שדומין לכלי מתכות, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (עבודה־זרה עה:)], כי כלי מתכות הם בחינת עשירות, כי עקר העשירות כלול במיני מתכות שמהם כל המטבעות והממון שהוא עקר העשירות, כי שם במיני מתכות כלולים כל הגונין עלאין שהם בחינת "זהב וכסף" וכו', שזה עקר בחינת העשירות ומחמת זה הסטרא־אחרא כרוכה מאד אחר העשירות, מחמת ששם כל הגונין עלאין, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם.

ועל־כן כלי מתכות שהם בחינת עשירות, ששם עקר התגברות מלכות דסטרא־אחרא שהוא כנגד מלכות דקדשה, שרוצה להתגבר בתאות העשירות ולהרבות בכלים כדי לנק מהגונין הנ"ל ולהעלים, חס ושלום, הדעת הנ"ל של התורה, שעל־ידי־זה חיות מלכות דקדשה, כמובן ומבאר כל זה בהתורה הנ"ל.

על־כן כשיוצאין הכלי מתכות מהעכו"ם שיניקתם ממלכות דסטרא־אחרא, אי אפשר לאכל בהם כי־אם על־ידי טבילה במקוה, כי על־ידי המקוה שהוא הדעת הנ"ל - יטהרם ויוציאם מפגם העשירות, שהוא בחינת מלכות דסטרא־אחרא, שהוא הפך התורה, כי נמשך עליהם קדשת הדעת של התורה על־ידי המקוה שהוא בחינת דעת התורה כנ"ל. ואז יכולין לאכל בהם מאכל ישראל, כי אז דיקא אחר הטבילה יכולין לאכל בהם בקדשה, דהינו להמשיך על־ידי המאכלים החיות מחי החיים כראוי, שזה אי אפשר כי־אם על־ידי קדשת הכלים דיקא כנ"ל, שנמשך על־ידי התורה, שהוא בחינת המקוה, כנ"ל.