# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/11/

וזהו בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שמתחילין (שמות לד, ו): ה' ה', שזהו בחינת פי שנים הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר המשכת רחמיו הגדולים והמרבים מאד מאד, שעל־ידי־זה עקר מחילת עוונות אפלו אם קלקל כמו שקלקל, חס ושלום, וכמובן בזהר הקדוש (נשא קלח.): על פסוק זה ה' ה', שהזכיר שני פעמים ופסיק ביניהם ופרש, "קדמאה שלים בתראה שלים יתיר" (הראשון השלם, והשני יותר שלם), עין שם, הינו שקדשת השם השני הוא גבה בשלמות יותר מהשם הראשון, ועקר השלמות בענין שמותיו הקדושים יתברך הוא רק בענין הארת והמשכת חסדיו ורחמיו למטה, כי ה' אחד ושמו אחד ואין בו שום שנוי, חס ושלום, כמו שכתוב (מלאכי ג, ו): "אני ה' לא שניתי", רק השנויים שבין שמותיו יתברך, שזה השם גבה יותר מחברו עד שכתב בזהר הנ"ל, שאפלו שני שמות הוי"ה הנ"ל יש פסיק ביניהם, להורות, שהשני בשלמות יותר מהראשון, ועקר המעלה והשלמות זה על זה הוא רק בענין רבוי הרחמים ובטול והמתקת הדינים, שהם בחינת רגז וחרון אף, חס ושלום, כמובן בכל כתבי האר"י ז"ל, שכל מה שהבחינה והמדרגה גבה יותר שמאירין שם שמות גבוהים יותר - שם הדינים מתמעטים והרחמים מתרבים שם יותר.

וזה מעלת הצדיקים הרמים והגבוהים מאד, שעולין בכל פעם למדרגות גבוהות יותר, עד שמכירין גדלתו וגדלת שמותיו יתברך יותר ויותר, עד שממשיכין רחמים גדולים וחדשים בכל פעם באפן שיוכלו לכפר עוונות ישראל ולהשיבם בתשובה, אף בעת שקלקלו מאד מאד, כמו בעת העגל שאז קלקלו ישראל הרבה, ומשה רבנו בעצם כחו - התגבר בתפלתו ומסר נפשו עד שעלה למקום שעלה, עד שגלה לו השם־יתברך מדת רחמיו וטובו, מה שלא נתגלה לו מתחלה שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים. וזהו עקר בחינת פי שנים של הצדיק שמשיג עתה השגה גבה ביותר ויותר מתחלה, שהוא בחינת "פי שנים", וכנ"ל.

וזהו בחינת ה' ה' אל רחום וחנון וכו', שעקר רבוי רחמיו יתברך משיגין על־ידי בחינת פי שנים וכנ"ל, וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה יז:): 'ה', קדם שיחטא האדם, ה', לאחר שיחטא', הינו קדם שיחטא - מספיק לו הרחמנות הנמשך משם הוי"ה הראשון, כי שם הוי"ה ברוך הוא, הוא בחינת רחמים גדולים, כידוע, אבל אחר שיחטא האדם, אז נמשך עליו רחמים על־ידי שם הוי"ה השני, שהוא שלים יתיר, כמו שכתוב בזהר הנ"ל, כי אחר החטא אין מספיק להאדם הרחמים הנמשכין מהשם הראשון, רק השם־יתברך מרחם עליו ברחמים רבים וגדולים ביותר הנמשכין מה' השני, שהוא שלים יתיר וכנ"ל. וכל זה בכח הצדיקים הגדולים שיכולין להמשיך בחינת פי שנים לכל המקרבים, שעל־ידי־זה אין שום יאוש בעולם כלל, כי כחם אינו נפסק לעולם, ובכל פעם שבאים אליהם אף אם הוא כמו שהוא, הם ממשיכים תקונים ורחמים רבים ממקום גבה יותר ויותר, כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם.