# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/14/

ועל־כן מצות טבילת כלים אמר אלעזר הכהן, בעת שבא משה לכלל כעס על ענין בנות מדין שנכשלו בהם ישראל בדבר בלעם, כמו שכתוב שם בפרשה (במדבר לא ובספרי שם). כי טבילת כלים שהוא לחזר ולהמשיך החיות דקדשה מהרוח אלקים המרחפת על פני המים, שהוא רוחו של משיח, שזהו בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל, כל זה נמשך על־ידי המתקת הכעס והחרון אף כנ"ל. ואז היה ההמתקה על־ידי אלעזר הכהן שהיה אז הכהן הגדול, שכל עסק הכהנים, בפרט עסק הכהן הגדול, הוא לכפר על ישראל ולהמתיק החרון אף ולהעלותם מטמאה לטהרה. ועל כן הכהנים מצוים על הטמאה ביותר, ובפרט הכהן הגדול, שנאמר בו (ויקרא כא, יא): "ועל כל נפשת מת לא יבא", כי עקר שרש כל הטמאות הוא טמאת מת שהוא אבי אבות הטמאה (רש"י במדבר יט־כב). כי עקר הטמאה הוא על־ידי הסתלקות הרוח חיים דקדשה, שאז הוא בבחינת מיתה כנ"ל, בחינת 'רשעים בחייהם קרויים מתים' וכנ"ל. ועל־כן הכהן מזהר (ויקרא כא, א): "לנפש לא יטמא בעמיו". וביותר מזהר הכהן הגדול שאפלו לאביו ולאמו לא יטמא (שם פסוק יא), כי הכהן, בפרט הכהן הגדול כל עסקו לטהר את ישראל מעוונות שהוא על־ידי המשכת הרוח חיים מכח אל הפעל, כנ"ל.

ועל־כן בכל מקום נסמך הכהן הגדול אצל מלך ישראל, כמו שכתוב (איכה ב, ו): "מלך וכהן", כי כל מלכות ישראל דקדשה הוא בחינת מלכות דוד – משיח, שלו נתן כתר מלוכה על ישראל, שהוא בחינת רוח אלקים הנ"ל, שהוא רוחו של משיח, והכהן הגדול סמוך אליו, כי עבודת הכהן הגדול להוציא מכח אל הפעל הרוח חיים מרוח של משיח, וכנ"ל.

וזה בחינת משה ואהרן, משה בחינת משיח, כמו שכתוב (בראשית מט, י): "עד כי יבא שילה" – דא משה (זהר פנחס רמו:), ואהרן הוא הכהן הגדול הראשון, שהוא עוסק להמשיך הרוח חיים מרוחו של משה – משיח, שהיה רבו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד:) בסדר המשנה: 'נכנס אהרן - שנה לו משה פרקו'. נמצא, שאהרן היה תלמיד הראשון של משה רבנו, ועל־כן זכה לכהנה, לכפר על בני ישראל - שהוא על־ידי המשכת הרוח חיים מכח אל הפעל, שעל־ידי־זה נטהרין מכל העוונות, וכנ"ל.

וזה שנאמר בכהן (דברים לג, יא): ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה - 'ברך ה' חילו' - זה בחינת כח, כי חיל לשון כח, כמו שכתוב (שם ח, יח): "כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל", ופעל ידיו - זה בחינת פעל, וזהו 'ופעל ידיו', זה בחינת התפתחות הידים הנ"ל, שעל־ידי־זה מוציאין מכח אל הפעל. וזהו ופעל ידיו תרצה - 'תרצה' דיקא בחינת רצון וחשק וכסופין דקדשה, שעל־ידי־זה דיקא מוציאין מכח אל הפעל, כמבאר בהתורה הנ"ל, שאי אפשר להוציא מן הכח אל הפעל שום דבר שבקדשה, כי־אם על־ידי רצון וחשק דקדשה, שעל־ידי־זה משברין כל המניעות שבעולם.

וזהו שסים (פסוק יא): מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון - הינו שהשונאים וכל הקמים עלינו לרעה, חס ושלום, למנע מעבודתו יתברך, שמהם נמשכין כל המניעות שבעולם, כלם יכרעו ויפלו נפילה בלי תקומה על־ידי תקף הרצון והחשק דקדשה, שעל־ידי־זה משברין כל המניעות, כנ"ל.

נמצא, שהכהן עוסק להמתיק החרון אף ולהמשיך רוחו של משיח ולהוציא מכח אל הפעל, שעל־ידי־זה עקר טהרת ישראל מעוונותיהם. על־כן סבב השם־יתברך ברחמיו, שאלעזר הכהן דיקא יגלה לישראל מצות טבילת כלים בעת שבא משה רבנו לכלל כעס, כי עקר תקון טבילת המקוה הקדושה של ישראל שהוא בחינת טבילת כלים, שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל - נמשך על־ידי המתקת הכעס והחרון אף, שזה נמשך ביותר על־ידי הכהן, כנ"ל.