# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/15/

וכל זה היה סמוך להסתלקות משה, שאז היה מעשה בלעם הרשע ומלחמת מדין, כמו שכתוב שם (במדבר לא, ב): "אחר תאסף אל עמך". ואז בא משה לכלל כעס על שהחיו את בנות מדין, שהכשילו את ישראל בדבר בלעם. כי משה רבנו ראה גדל עצם התגרות והתפשטות הסטרא־אחרא, עד אשר אחר כל היגיעות העצומות ורבוי המסירות נפשו שסבל בשביל תקנות נפשות ישראל, עדין הוא מרקד בינן, עד אשר בסוף ימיו התגרה בלעם הרשע והכשילם בפגם הברית, שזה עקר התגרות היצר־הרע בכל אדם, ומשם באים כל המניעות והבלבולים והמלחמות והמחלקת וכו', המעכבים להוציא מכח אל הפעל חיות דקדשה לטהר ולתקן את ישראל בשלמות, עד אשר ראה שהוא מכרח להסתלק ולמות בשביל זה, כי לפי עצם התפשטות הסטרא־אחרא אי אפשר לגמר התקון בחיים רק לאחר הסתלקותו, וכנ"ל (אות ד), וראה שגם אחר־כך יעבר על ישראל מה שיעבר, והעקר על־ידי תאוה זאת, שהיא 'עקרא דיצרא בישא', על כן מעצם צערו על צרות ישראל - בא לכלל כעס. ועל־כן היתה ההמתקה על־ידי אלעזר הכהן תלמידו, שהמתיק החרון אף והמשיך בחינת רוחו של משיח, שמשם הוציא מכח אל הפעל, שזהו בחינת טבילת מקוה מים, בחינת טבילת כלי מדין. ועל־כן הוא דיקא גלה אז דיקא מצות טבילת כלים, וכנ"ל.