# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/18/

ועל־כן אין מי המקוה מטהרין כי־אם על גבי קרקע דיקא (יורה־דעה, סימן רא). כי עקר טבילת המקוה היא - כדי לחזר ולהכלל בשרש כל הרוחות, שהוא בחינת רוחו של משיח שמרחף על פני המים, כדי לחזר ולהמשיך משם בחינת הרוח חיים דקדשה, שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל. ועל־כן אין טובלין אלא במים שבתוך הארץ דוקא, כי אי אפשר להמשיך מכח אל הפעל כי־אם על־ידי שבירת מניעות, על־ידי עצם החשק דקדשה, כמבאר שם היטב. וזה עקר ביאת האדם לזה העולם - בשביל שיהיה לו נסיונות ומניעות כאלה מלהתקרב להשם־יתברך, והוא יתגבר בתקף חשקו דקדשה וישבר כלם, ועל־ידי־זה דיקא יזכה מה שיזכה, מה שאין המלאכים זוכין לזה, כי זה עקר מעלת האדם על הכל, מחמת שיש לו בחירה. ועקר הבחירה והנסיון הוא מחמת רבוי המניעות מהקדשה שיש לכל אדם. ועקר כלל כל המניעות הוא מחמת גשמיות הארץ, שמשם נלקח גופו המגשם, כי גשמיות הארץ, שמשם כל התאוות, עומד בפני האדם ומסתיר ממנו אור האמת, שמשם באים כל המניעות והבלבולים, כמו שמבאר בדברי אדמו"ר (סימן קלג) על פסוק (משלי ד, יח): "וארח צדיקים כאור נגה" וכו', כמובא שם בשם הבעל־שם־טוב, זכר צדיק לברכה, עין שם.

ולשבר כל המניעות הוא רק על־ידי תקף החשק והרצון כפי המניעה, כמו שכתוב שם (אות ד). כי המניעה לא באה כי־אם בשביל החשק וכו' כמו שמבאר שם. ועקר התגברות החשק דקדשה הוא על־ידי האמת, כי־אם יסתכל על האמת ויראה פחיתותו וגריעתו והבל העולם שהוא צל עובר, ועל מה אתי להאי עלמא (על מה בא לעולם הזה) מטפה סרוחה - לילך למקום עפר רמה ותולעה, ולסבל כל מרירות העמל המר הזה שסובל האדם בזה העולם, כמו שכתוב (איוב ה, ז): "אדם לעמל יולד" וכו', וכתיב (קהלת ב, כג; שם ה, טז): "גם כל ימיו כעס ומכאובות וחליו הרבה וקצף", ואחר כל אלה הוא צריך לתת דין וחשבון וכו'. הנה אם האדם לא יטעה את עצמו וישים אל לבו באמת כל זה - בודאי יבין היכן נקדת האמת, ואם עם כל זה יתפשטו כנגדו המניעות עד שקשה לו לשברם, על כל פנים יהיה חשקו ורצונו וכסופיו חזקים מאד להתקרב אל האמת לאמתו, כי מאחר שיודע האמת, אף־על־פי שאין מניחין אותו מרבוי המניעות העצומות המתפשטין כנגדו, על כל פנים החשק והרצון חזק מאד, כי החשק אי אפשר למנע, כי אף־על־פי־כן אני רוצה וחושק בתכלית האמתי. וכמבאר אצלנו במקום אחר (בהלכות ברכת המזון הלכה ד, כ, ועוד) גדל מעלת החשק והרצון דקדשה וכו' ושצריכין להיות עקשן גדול בענין הרצון והחשק דקדשה, עין שם.

וזה שהביא אדמו"ר ז"ל שם (אות ב) המשנה (אבות ג, א): הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עברה וכו', עין שם - 'ידי עברה' הוא בחינת (תהלים פח, ו): "והמה מידך נגזרו", בחינת פגם התפתחות הידים, פגם מוציא מכח אל הפעל הנ"ל - נצולין מזה על־ידי שמסתכל בשלשה דברים, שחשב התנא עקביא, שהם, מאין באת? מטפה סרוחה, ולאן אתה הולך? למקום עפר רמה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא - הינו כנ"ל, שכשיסתכל על האמת בודאי יהיו נצולין מידי עברה, שהם ההפך מבחינת מוציא מכח אל הפעל דקדשה. ויזכה להתקרב לצדיקי אמת, שעל־ידי־זה יוציא מכח אל הפעל כל הדברים שבקדשה וכנ"ל.

ועל־כן מימי המקוה, שהם בחינת מוציא מכח אל הפעל מחדש, צריכין להיות על גבי הארץ דיקא, כי דיקא על־ידי הארץ, שהיא כלל כל המניעות, זוכין להוציא מכח אל הפעל, כי המניעה בשביל החשק, כמו שמבאר שם. ושבירת המניעות שכלולים בגשמיות הארץ הוא על־ידי־זה בעצמו, על־ידי שישפיל עצמו כעפר ממש, בבחינת (ברכות יז.): 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ויסתכל על האמת לאמתו, כי אדם יסודו מעפר וסופו לעפר. ואין שום תכלית בעולם־הזה כי־אם להתקרב להשם־יתברך ולתורתו הקדושה. ואם אף־על־פי־כן הוא רחוק מאד, על כל פנים יתגבר החשק והרצון ועל־ידי־זה יזכה לשבר המניעות כנ"ל, ואז יתהפכו המניעות לו לטובה גדולה, כי על־ידי שבירת המניעות נעשין אחר־כך כלים לקבל האור הנערב בהדרגה ובמדה, שאי אפשר לקבלו כי־אם על־ידי כלים והם נעשין בזה העולם דיקא על־ידי שבירת המניעות, כמובן בדבריו ז"ל, במקום אחר (סימן קפה), כי הכלים הם בחינת צמצומים שהם מונעים ומעכבים האור שלא יתפשט יותר מדאי כדי שיוכל לקבלו, וזה זוכה כפי מה שזוכה לשבר מניעות בזה העולם, שאז נעשין מהמניעות כלים זכים נפלאים לקבל האור בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת תשעה היכלין וכו', שהם נעשין על־ידי הרדיפה והמעכב וכו', ועין מזה במקום אחר (סימן כד).

נמצא, שכל השגת האור והחיות דקדשה שהוא בחינת מוציא מכח אל הפעל, אין זוכין כי־אם על־ידי הארץ דיקא, שמשם כל המניעות ועל ידה דיקא שוברין כל המניעות, וזה בחינת "אמת מארץ תצמח" (תהלים פה, יב), כי עקר שבירת המניעות על־ידי אמת, כי מי שמסתכל על האמת לאמתו, בודאי ישבר כל המניעות וזה זוכה על־ידי שמשים עצמו כעפר ויודע שפלותו כנ"ל - בודאי יתגלה לו האמת וישבר כל המניעות על־ידי חזק חשקו ורצונו וכנ"ל. ועל־כן אין מי המקוה מטהרין כי־אם על גבי הארץ דיקא, כי אי אפשר להוציא מכח אל הפעל, שזהו בחינת טהרת מי המקוה, כי־אם על־ידי עצם החשק שבא על־ידי רבוי המניעות, שכל זה כלול בארץ דיקא וכנ"ל. כי 'ארץ' הוא לשון 'רצון', כמו שכתוב (שם פסוק ב): "רצית ה' ארצך", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ה, ח): 'למה נקרא שמה ארץ' וכו', הינו על־ידי המניעות הבאים מן הארץ על־ידי־זה עקר התגברות הרצון והחשק וכנ"ל.