# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/yore-dea1/1086/64/20/

וזהו בחינת גדל המעלה והטהרה והקדשה של טבילת מקוה שזוכין ישראל, וזהו בחינת המקוה של שבועות, שהוא הטהרה לקבלת התורה שמשם נמשכין כל טהרות המקוה של ישראל, וזהו בחינת (ירמיה יז, יב): "מקוה ישראל ה' כל עזביך יבשו וסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים חיים את ה'", כי על־ידי טבילת מקוה ממשיכין בחינת פי שנים, שזהו עקר החיים, בחינת מקור מים חיים הנמשכין מהשם־יתברך על־ידי הצדיק האמת, שהוא עקר הצנור, שעל ידו נמשך כל החיות דקדשה וכל הברכות וכל ההשפעות שבעולם, כידוע בכל הספרים הקדושים. ועל־כן אי אפשר לקבל את התורה כי־אם על־ידי טבילת מקוה, שזהו בחינת טבילת המקוה של שבועות, שאז נמשך הטהרה ממקום גבה מאד, מבחינת שער החמשים, כמו שמובא בכונות שבועות.

כי שער החמשים זה בחינת שרש החיות העליון בקדשה העליונה מאד, שהוא בחינת רוחו של משיח, בחינת "רוח אלקים המרחפת על פני המים" - שמשם עקר המשכת בחינת פי שנים הנ"ל. שהוא בחינת כלל קבלת התורה, כי כלל התורה הוא בבחינת פי שנים, בחינת (איוב יא, ו): "כי כפלים לתושיה", בחינת (משלי לא, כא): "כי כל ביתה לבש שנים" - לשון 'שנים', כמו שדרשו רבותינו ז"ל וכנ"ל (אות ח). וזה בחינת כלל התורה שמקבלים התלמידים מרבם האמתי דקדשה בכל דור ודור שהוא בחינת פי שנים, כנ"ל.

ועל־כן על־ידי טבילת מקוה נופלים כל השונאים שהם המונעים מלהוציא מכח אל הפעל דקדשה. כי על־ידי טבילת מקוה, מבטלין עצמן בבחינת בטול ומסירת נפש, שזהו עקר שלמות רצון דקדשה - שצריך שיהיה הרצון חזק במסירת נפש, שזהו בחינת טבילת מקוה. כי זה ידוע, שהאדם אינו יכול לחיות בתוך המים, ועל־כן כשהאדם נכנס כלו לתוך המים, הרי הוא מוסר נפשו ומבטל עצמו לפי שעה. וזה בחינת תקף החשק והרצון אל הקדשה, כי עקר כונתו בטבילה, כדי שיזכה להמשיך עליו רוח דקדשה, ועל־ידי תקף הרצון הזה הוא נכלל בשרש הרוח העליון דקדשה, שהוא בחינת "רוח אלקים המרחף על פני המים" הנ"ל, ועל־ידי־זה הוא זוכה להוציא משם רוח חדש דקדשה מכח אל הפעל כנ"ל.

ואזי ממילא נתבטלים ונופלים כל השונאים והחולקים שהם המונעים מלהוציא מכח אל הפעל, כי כשזה קם זה נופל. וזה שכתוב בפסוק הנ"ל: "מקוה ישראל ה'", על־ידי־זה: "כל עזביך", שהם המונעים והחולקים, "יבשו, וסורי בארץ יכתבו" - שהסרים מן האמת ועומדים למנע מן האמת, 'בארץ יכתבו', וכמו שפרש רש"י שם, שזה התפלל ירמיה הנביא על החולקים עליו ועומדים כנגדו. ואמר: "מקוה וכו' וסורי" וכו' – 'אותם שסרים מדברי, שאינם שומעים שליחותי בקברות תחתיות ארץ יכתבו', כי על־ידי מקוה - מפילים השונאים, שהם המונעים וכנ"ל.

ועל־כן מקוה מושיע מכל הצרות, כמו שכתוב (ירמיה יד, ח): "מקוה ישראל מושיעו בעת צרה". כי עקר כל הצרות הם המניעות שמונעים את האדם מעבודת השם־יתברך באמת, שזה עקר הצרה הגדולה מכל הצרות, כמו שמבאר בהתורה (סימן ז תנינא) 'כי מרחמם ינהגם', עין שם. והתקון לזה מקוה כנ"ל. וזהו: מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכו', ולמה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע, ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תנחנו - הינו שירמיה צועק להשם־יתברך שיושיענו בזכות טבילת מקוה ישראל, שעל־ידי־זה יזכו להמשיך הרוח חיים ממקור מים חיים כנ"ל, שזה עקר הישועה מכל הצרות שהם המונעים מזה.

ועל־כן 'מקוה' לשון תוחלת ותקוה, כי זה עקר התקוה, שעל־ידי־זה יש לנו כח לסבל היסורים של המונעים, ולהתגבר ברצון דקדשה עד שנזכה לשבר כלם, בחינת (תהלים כז, יג־יד): "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים, קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'", וכמו שפרש רש"י, שצריכין לקוות קווי אחר קווי, שזה זוכין על־ידי טבילת מקוה, שנמשך אז על האדם הארה וקדשה מרוחו של משיח, שעל־ידי־זה זוכה אחר־כך להתפלל ולעסק בתורה ברצון חזק וחשק חדש, וכמו שמרגישין על־פי רב בחוש - שנמשך על האדם רוח חיים וחשק דקדשה על־ידי טבילת מקוה הקדושה, ועל־ידי גדל הרצון והחשק מתגברים לסבל הכל ולבלי לנטות מן האמת, חס ושלום, רק להתחזק ולהתגבר בהתוחלת והתקוה, שהשם־יתברך לא יעזב את החפצים בהאמת ויושיעם בודאי למען שמו יתברך ועל־ידי־זה משברים כל המניעות וכנ"ל.

ועל־כן באמת הפליג רבי עקיבא מאד בשבח מעלת טהרת ישראל על־ידי המקוה הקדושה, כמו שאמרו במשנה סוף יומא (פה:): 'אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים וכו'. ואומר, "מקוה ישראל ה'" וכו', כי מעלת טבילת מקוה עצומה וגדולה מאד – אשריהם ישראל שזוכין לזה וכנ"ל.

וזה שכתב אדמו"ר ז"ל, בספר האל"ף בי"ת (ספר המדות אות המתקת דין נד): ש טוב לישב במקוה תחת המים, עד שלא יוכל להנשים, ועל־ידי־זה מבטלין דינים, כי צריכין לבטל עצמו ברצון חזק, במסירת נפש כדי שיזכה לקבל על־ידי המקוה רוח חדש דקדשה וכנ"ל. ועל־כן על־ידי־זה מבטלין דינים, שהם המניעות, כי עקר כל המניעות הם על־ידי דינים. ועל־כן מבטלין אותם על־ידי טבילת מקוה, בפרט כששוהה כנ"ל, שזהו בחינת רצון חזק במסירת נפש, שעל־ידי־זה משברין כל המניעות וזוכין להוציא מכח אל הפעל, כנ"ל.